תשלג

דבר בפ"ע אלא כמו התפשטות האור מהשמש כו', זהו לפי אמיתית הענין שבאמת אינו בבחי' יש והוא הארה מתפשטת ממקורו והוא בחי' אין ורוחני כו', אבל בזה שהוא יש אינו בחי' התפשטות ממקורו כו'. והנה זה שאנו אומרים שכאשר הנמצא הוא בבחי' התפשטות ממקורו אינו בבחי' מציאות, זה שייך ביש הנברא דענין המציאות שלו הוא בחי' ישות ממש, ואם הוא בבחי' התפשטות אינו בבחי' יש כו', אבל ביש הנאצל דענין המציאות שלו הוא בחי' מציאות אור כו', גם שהוא בחי' התפשטות ממקורו ה"ה מ"מ בבחי' מציאות אור כו', ובפרט דאצי' הוא בחי' גילוי ההעלם לא בבחי' עצם והתפשטות, דבעצם והתפשטות ההתפשטות היא כמו העצם שאינו בבחי' מציאות אור כו' (וכמשנת"ל פ' שכ"א), אבל בגילוי ההעלם שג"ז נקרא התפשטות שהרי אצי' התפשטות הארה ונק' א"ס להתפשטותו כו', הרי עם היותו בבחי' התפשטות ממקורו ה"ה מ"מ בבחי' מציאות אור כו' (ובאמת זהו לפי שהמשכת האור הוא ע"י הצמצום, וכמשנת"ל פ' שט"ו דבהעלם וגילוי ההמשכה הוא בסדר והדרגה שמתעלם עצם האור כו' ועי"ז האור הוא בבחי' מציאות אור

כו', ועמשנת"ל פ' ש"כ דעצם והתפשטות הוא הכלול בעצמותו, וגילוי מההעלם הוא בבחי' יציאה והתגלות מעצמותו כו'), רק ביש הנברא אם הוא בבחי' התפשטות ממקורו אינו בבחי' יש כו', אבל במה שהוא בבחי' יש אינו בבחי' התפשטות ממקורו כו'. וא"כ הרי הנברא הוא דבר עצמי שאינו רק גילוי והתפשטות כ"א עצמי ומקורי שממנו מתפשטים ומסתעפים גילוים והתפשטות כו', וכמו היש הראשון שנברא הוא החומר הראשון שממנו נעשה אח"כ כל מה שנתהווה כו', וכמו שהביא הרמב"ן ז"ל בפי' עה"ת בפסוק בראשית מאמר הס"י יצר מתהו ממש ועשה אינו ישנו, דתהו הוא החומר הראשון שאינו בבחי' ממש עדיין כמו כל עצמי שהוא בבחי' פשיטות עדיין והוא העצמי של כל ההתהוות שנברא כו', ואח"כ יצר מתהו ממש כו', ובעולמות הוא עולם הברי' שזהו העצמות של העולמות בי"ע ואינו עדיין בבחי' מציאות ממש רק אפשרות המציאות כו', והוא להיותו עצמי אינו בבחי' מציאות ממש עדיין כו', והתגלות היש הוא ביצירה כו', ובכללות העולמות זהו בחי' פרצוף דא"ק שנקרא אדם דברי' דכללות, שזהו התהוות הראשונה שבו

נתהווה הכל כל מה שיהי' בכל ההשתל' (ועמשנת"ל פ' קס"ה), וממנו מתגלה ומתפשטים כל העולמות וההשתל' כו'. ובפנימי' הענין כשאנו אומרים שהוא דבר עצמי היינו שנמצא בו הכל (לא רק מה שמתפשט ומתגלה ממנו כו'), וכל הגילוים שבו הכל הוא ממנו בעצמו כו', והוא דעיקר הבריאה הוא האדם וכתיב בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שניתן בו הכל כו', וכדאי' במד"ר שנברא מן העליונים ומן התחתונים כו', והיינו שיש בו הכל וכל הגילוים הוא ממנו בעצמו שא"צ לקבל מאחר כו'. והגם שנש"י למטה מקבלים בעבודתם מהמלאכים וכמו בההתבוננות בפסוד"ז בשיר ושבח המלאכים ובפרט בברכת ק"ש בבטול דשרפים ואופנים כו', הנה זהו בד"כ השייך לנה"ב לפעול בו הביטול, דלהיות שהנה"ב שרשו משמרי האופנים ע"כ מההתבוננות דביטול השרפים ואופנים נעשה הביטול בנה"ב ג"כ כו' וכמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו, דז"ע אש שלמעלה היורד אל הנה"ב שעי"ז נעשה ממילא הביטול בהנה"ב כו', ומה שזה פועל גם בנה"א להיות עי"ז התגלות אור הנה"א הרי הגילוי הוא אור הנה"א שזהו למע' מהגילוי דמלאכים כו', רק הסיוע הוא