תשל

וידעת היום והשבות אל לבבך שצ"ל ההשבה אל הלב דוקא (והוא ע"י הדעת כו'), דזה כל האדם את אלקים ירא ואת מצותיו שמור שיהי' אהוי"ר בהתגלות הלב שעי"ז יהי' קיום המצות כו' כנ"ל, אך זה גופא שיהי' התגלות המדות הוא ע"י השגה והתבוננות דבחי' בינה דוקא כו' וכמשנת"ל פ' שמ"ג), ועכ"ז הרי ההשגה אלקית הוא שבא באיזה ציור ואין זה בחי' פשיטות והעצמיות דאלקות כו', וגם הרי השגה היא בחי' ידיעת המציאות לבד דכל השגה היא בריחוק מן העצם ואין בזה גילוי המהות כו', וכמשנת"ל פ' שד"מ דבינה הוא רק התפשטות המוחין כו' דעצמות המוחין הוא בחי' החכ' אבל בחי' בינה היא בחי' התפשטות והתרחבות לבד כו' (ובחו"ב שייך יותר ענין חיצוני' ופנימי' מעצם והתפשטות כו'). וזהו שהבינה נקרא כה כמשנת"ל פ' שמ"ט בשם הת"ז, לפי שאינו גילוי המהות כ"א בחי' המציאות לבד כו', ומ"מ ה"ז למע' מבחי' ז"א בזה גופא שהוא בחי' השגה וידיעת אלקות כו', ועם היות דההרגש האלקי שמבחי' ז"א הוא הרגש פשוט כנ"ל פ' שנ"ה, הרי אין בזה השגה, ומעלת ההשגה ה"ז מ"מ מעלה כו'. ועוד זאת

מה שבינה היא בחי' חיצוני' לבד ה"ז מ"מ חיצוני' בחי' החכ' שהיא מדרי' עצמית שלמע' הרבה מבחי' העצמית דבחי' ז"א כו', ולפי משנת"ל דהשכלי דחכ' הוא ג"כ עצמי ומאיר בזה עצם הענין כו', דהדוגמא מזה למע' דכללות החכ' היא בחי' עצמי כו' וכמשי"ת, הרי החיצוני' היא ממדרי' גבוה יותר כו'. וביותר יובן הענין ע"פ המבו' במ"א בענין ד' אותיות הוי' שהן בסדר הבאת והמשכת האור כו', דאותיות י"ה הן עדיין כמו שהוא אצל המשפיע, דהנה היו"ד הוא ההשפעה שלצורך המקבל שנמצא אצל המשפיע (לאחר צמצום והעלם שכלו העצמי) בבחי' נקודה כו' (דהדוגמא מזה הוא בבחי' החכ' כמו שהוא ראשית ההשתל' כו' והיינו עד"מ בחי' השכלי דחכ' כו'), והה"א הוא ההתפשטות מה שהמשפיע מפרט בעצמו הפרטים של הנקודה וביאור ענינה כו', והכל הוא עדיין לפ"ע שכלו והשגתו של המשפיע שא"א עדיין לבוא באופן כזה אל המקבל כו', ואח"כ הוא"ו הוא האורך הנמשך אל המקבל דהיינו גילוי כללות הענינים בדרך קצרה כו', וה"א אחרונה הוא בחי' השטח הנתפס בהמקבל כו'. הרי ההתפשטות דה"א ראשונה דבינה עם

היות שזהו חיצוני' הנקודה דיו"ד ה"ז למע' מבחי' האורך דוא"ו, ובכדי שיהי' האורך דוא"ו צ"ל צמצום שז"ע שהוא"ו בראשו יו"ד כו', וכמו"כ בכלל ההשגה דבינה שהיא ההשגה דנקודת החכ', עם היותה בחי' חיצוני' בכלל ה"ז למע' מבחי' ז"א כו'. וגם יש בהשגה דבינה שעי"ז באים לבחי' העצמי דחכ' כו', והו"ע השגת השלילה שזהו בדבר הבלתי מושג בהשגת החיוב כו', וכמו במהות הרוחני שא"א שישיגהו במהותו כ"א בדרך שלילה, והוא מה שיודע הפשטת הרוחניות מן הגשמיות בכל פרטי התואר של הגשמי איך שהרוחני מופשט ומושלל מזה כו', שזהו השגה גדולה ועמוקה לידע ולהשיג איך ובאיזה אופן הוא מושלל כו', וידוע דהשגת השלילה היא קצת הכרה במהות הדבר המושלל כו', וע"י ההכרה כשמעמיק בזה יכולים לבוא לידי התאמתות וגם לידי ראי' במהות הדבר כו', וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה הנ"ל. ומובן מכ"ז דבחי' בינה עם היותה בחי' ידיעת המציאות ה"ז למע' מבחי' המהות דז"א כו', וע"ד חכם עדיף מנביא אף שהנביא משיג המהות והחכם רק ידיעת המציאות לבד, אלא שמשיג ידיעת המציאות מבחי' עליונה יותר כו' (וכמו הנסתר והנגלה דתורה שבנגלה