תשכז

הענין הוא דבאמת לגבי אוא"ס המאציל כל הע"ס הן בחי' לבושים, וכמא' בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה כו' שהן ע"ס דאצי' כו' וכמ"ש במ"א, והיינו שגם האורות דאצי' הן בחי' לבושים להיותם בחי' הארה לבד מאוא"ס המאציל, וכל הארה היא בחי' לבוש לגבי העצם (ועמשנת"ל פ' קי"ט), דכמו הלבוש שאינו עצם הדבר כמו"כ האור שאינו עצם ה"ז בחי' לבוש כו', וגם להיות שהארה היא בחי' התפשטות לבד (וידוע דאורות דאצי' הו"ע שא"ס להתפשטותן כו'), ונת"ל פ' שמ"ט דהתפשטות הוא בחי' לבוש כו'. וכידוע בענין בכל קראנו אליו איליו ולא למדותיו דקאי גם על האורות דע"ס שנק' מדותיו כו', דהפרד"ס מפרש מדותיו על הכלים דע"ס ואליו הוא בחי' העצמות המתפשט בהם כו', אך באמת אליו הוא בחי' עצמו' אוא"ס שלמע' מהתלבשות בכלים, ומדותיו הן גם האורות המתלבשים בכלים שג"ז הוא בכלל בחי' מדותיו כו' וכמ"ש במ"א, וה"ה בבחי' לבושים לבד כו', וכ"ש בחי' הכלים שהן בבחי' לבוש כו'. ומ"מ ה"ז לבוש המיוחד עם העצם וא"כ ה"ה בבחי' אור וגילוי כו', דעם היותו בחי' התפשטות הארה לבד הרי אינו

הארה נבדלת כ"א אור הדבוק בהעצם כו' וא"כ ה"ה בבחי' גילוי אור כו', וגם הוא מגלה את העצם כו', דהרי מההתפשטות אנו יודעים את העצם כו', וכמו אור הנר ואור הלבנה ואור השמש הרי מהתפשטות אנו יודעים מהו העצם כו'. ובזה הוא יתרון בהתפשטות מן העצם על חיצוני' ופנימי', דהתפשטות מן העצם ההתפשטות הוא לפי אופן העצם וכמשנת"ל פ' ש"ך (ושם נת' שזהו בד"כ באוא"ס הסוכ"ע שההתפשטות היא כמו העצם, אמנם כמו"כ הוא בכללות האור שהגילוי הוא לפי אופן העצם וכמשנת"ל פ' שי"ב), וע"כ יודעים ממנו את העצם כו', דבחיצוני' ופנימיות יש מדרי' שהחיצוני' הוא לא לפי אופן הפנימי', וממילא אין הפנימית נראה ונגלה כלל בהחיצוניות כו', דבד"כ בבחי' חיצוני' ופנימיות החיצוני' היא דבר בפ"ע מהפנימיות (לא התפשטות הפנימיות) רק שמתגלה ע"י הפנימיות כו', וע"כ יכול להיות שהחיצוני' היא לא לפי אופן הפנימי' (היינו לא במדרי' הפנימיות כלל), עם היות שגם בזה החיצוניות מתגלה ע"י הפנימי' ומ"מ הוא לא במדרי' הפנימי' כלל כו', וע"כ מהחיצוני' לא ניכר הפנימי' כו'. עם

היות דבכללות בחי' חיצוני' ופנימי' יש להם שייכות זה לזה יותר משייכות ההתפשטות אל העצם כו' (עמשנת"ל פ' שכ"א), ולכן מהחיצוני' יכולים לבוא אל הפנימי' כו', דבעצם והתפשטות הנה מההתפשטות לא יבוא אל העצם ומהחיצוני' יכולים לבוא אל הפנימי' כו', וכאשר אנו אומרים חיצוני' ופנימי' הנה החיצוני' הוא עצמי יותר מהתפשטות כו', ולא שהוא עצמי ממש שה"ה חיצוני' אבל הוא ענין עצמי כו', וזהו המעלות שבחיצוניות ופנימיות על התפשטות ועצם כו', והמעלה בהתפשטות שיודעים מזה מה הוא העצם כו'. ונמצא דההתפשטות עצמי להיותו דבוק בהעצם ה"ז גילוי אור וגם יודעים מזה את העצם כו'. וז"ע האצי' וכמ"ש הפרד"ס דאצי' הוא שמו של הא"ס מורה עצמותו כו', דלולא האצי' לא הי' כלל גילוי אלקות בעולם ומכ"ש שלא היו יודעים מבחי' עצמות א"ס בחי' עצמות המאציל כו', ואצי' הוא בחי' גילוי אור היינו גילוי אלקות בעולם, להיותו אור הדבוק בעצם ה"ה גילוי אור כו', וע"י הגילוי אנו יודעים את עצמות אוא"ס ב"ה כו' (ועמשנת"ל בפי' הב' בספירה), ובודאי שהגילוי הוא מעלים על העצם שאין העצם בעצמו נרגש מחמת הגילוי, ומ"מ ה"ה מגלה את העצם שמהגילוי יודעים