תשכד

בחי' גילוי שלו כו', אמנם הגילוי הוא העצמות היינו ההתנשאות עצמי כו', דהדר מל' שהוא ההתנשאות על עם ה"ז רק התגלות מן העצם היינו התגלות מן ההתנשאות עצמי שהגילוי אינו ההתנשאות עצמי כ"א ההתנשאות על עם כו', אבל ענין הוד מלך או מה שמכירים בו שהוא מלך בעצם הרי הגילוי הוא ג"כ התנשאות עצמי כו', וזהו הארה עצמית שהיא כמו העצם ממש כו' (ובאמת אין זה הארה רק אנו קוראין זה הארה והוא בחי' גילוי העצמות כו'). ובדוגמא כזאת הוא בנש"י שהן מושרשים בעצמות ויש בהם בחי' העצמות כו', וכמא' כל ישראל בני מלכים הם היינו בשרשם בבחי' התנשאות עצמי כו', אמנם מ"ש כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך כו' ה"ז בחי' גילוי הנראה ונגלה כו', ומה הוא הגילוי היינו שרואים בהם ענין המובדל בערך והוא גילוי העצמות כו', וזהו שעם היות שהארה העצמי' אינה העצמי' ממש מ"מ ה"ז הארה עצמיות ממש שהיא כמו העצם שג"כ אינו בגדר גילוי כו'. וזהו שאנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש דבחי' שמך הוא ג"כ קדוש ומובדל, וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו דבחי' שמו הוא נשגב ומרומם מן

העולמות ורק הודו וזיוו של שמו הוא על ארץ ושמים דהיינו רק הארה לבד מבחי' שמו כו', והרי ההארה מ"מ היא בבחי' גילוי אם בבחי' פנימי או בבחי' מקיף וכמ"ש הודו על ארץ כו', אך בחי' אתה קדוש הוא שקדוש ומובדל לגמרי שגם בחי' זיו והוד אינם יכולים העולמות לקבל וכמו המלך הקדוש שקדוש ומובדל בעצם כו'. וזהו"ע ישת חשך סתרו שגם בחי' זיו ממנו אינו בגדר גילוי כלל כו', והיינו בבחי' פנימי' הכתר כו', וכמ"ש בפרד"ס שער הגוונים פ"ב דמ"ש ושער רישא כעמר נקי הוא מצד התגלות הכתר אל הספי' אבל מצד בחי' העלמו והיינו בחי' יחודו שבמאציל נקרא חשך כו', והיינו דבחי' פנימי' הכתר הוא בחי' חשך והעלם לגמרי כו'. אמנם גם בחי' חיצוני' הכתר ה"ז למע' מהעולמות וההשתל' שז"ע כי נשגב שמו כו' ורק הודו וזיוו על ארץ ושמים בבחי' מקיף כו' כנ"ל, ונקרא אריך אנפין שהוא בבחי' אריכות דהיינו בבחי' בלי גבול, וכמו יום שכולו טוב וארוך דהיינו בלי הגבלה שלא יהי' יום ולילה כ"א כולו יום דהיינו בל"ג כו', והוא שיהי' הגילוי מבחי' א"א כו', ועם היות שהאריכות

הוא בבחי' אנפין דפנים הוא בבחי' ציור אדם כו' (והו"ע שהכתר נמנה עכ"פ במנין הע"ס כו'), הנה זהו ההפרש בין א"א לעת"י דא"א האריכות היא בבחי' פנים ועת"י הוא שנעתק מבחי' יומין כו', וגם שהיומין הן ג"כ בבחי' העתקה והיינו שגם בחי' ז"ת דעתיק שמתלבשים בא"א ה"ה מ"מ בבחי' העתקה והבדלה כו', וכמא' אלי' אנת הוא חד ולא בחושבן דקאי על בחי' עתיק שהוא לא בחושבן הע"ס והיינו שגם מה שנמשך בהספי' אינו מתחבר ומתאחד עמהם כו', וזהו בחי' הי"א שבקדושה, וכמו להבדיל הבדלות אין קץ דבסט"א י"א כתרין, דבקדושה דוקא עשר ולא תשע ולא י"א ובסט"א הן י"א כתרין כו', הנה להבדיל הבדלות כו' יש בקדושה ג"כ בחי' י"א והוא בחי' קדה"ק שאינו מתערב עם הקדש כו', ומשם נמשך להיות ביטול החיצונים וכן סליחת העוונות, וכמ"ש במ"א שע"י הקטרת הקטורת שהן י"א סממנים נמשך בחי' הי"א שבקדושה להיות סליחת עונות, ולכן עבודת יוהכ"פ הי' העיקר בהקטרת הקטרת לפני ולפנים כו' (ועמשנת"ל פ' רכ"ב) והיינו מפני שהוא בבחי' העתקה והבדלה לגמרי כו', דמה שיש שייכות להשתל' יכול להיות אחיזה ומגיע שם הפגם, וא"כ א"א שיהי' משם סליחת העוונות כו', כ"א מבחי' עתיק