תשכג
כשהוא במעלה הב' הוא גבוה יותר מכשהי' במעלה הא' ומתקרב יותר אל הצורה רק שאינו רואה אותה ובמעלה הא' או במעלה הג' ה"ה רואה אותה כו'. וכמו"כ הוא בענין הנ"ל דז"א נקרא זה ובינה נקרא כה, והרי הבינה למע' מהז"א והיא בחי' כה לגבי בחי' החכ' כו', וכן חכ' נקרא זה והכתר היא בחי' כה, אבל זהו לגבי בחי' מו"ס שהוא בחי' מוחא עילאה דעתיקא כו'.
קיצור. ויובן זה מענין אב"א ופב"פ, אב"א הוא שנמשך רק הארה חיצוניות וכמו שכל שבא באותיות הכתב, וגם השפעה בדבור הוא חיצוניות, ופב"פ המשכת פנימיות האור כמו יחוד פנימי דמשפיע ומקבל, ויש מדרי' אב"א שלמע' מפב"פ, המשל מהבלולות דבמדרי' הא' הוא לפני הצורה ובמדרי' מאחורי', ועד"ז ז"א נק' זה ובינה כה, חכ' זה וכתר כה.
שנג) והענין הוא דהנה ז"א נקרא זה להיות שזהו בחי' גילוי ממש בלי הסתר והעלם כו', ועם היות שהגילוי הוא ע"י צמצום ומיעוט מ"מ עי"ז הוא דוקא הגילוי, דעיקר הגילוי הוא ע"י הז"א דוקא דלולא בחי' ז"א לא הי' בחי' הגילוי כלל כ"א ע"י ז"א דוקא, והגילוי מאחר שהוא לא בבחי' הסתר והעלם הרי הוא בחי' מהות האור כמו שהוא כו'. דהנה ידוע דז"א הוא סוף עולם הא"ס והיינו שבבחי' ז"א מתצמצמים כל האורות דאוא"ס ב"ה להיות בבחי' הגילוי כו', שהרי אוא"ס עצמות המאציל ה"ה מובדל ומרומם לגמרי מכל ההשתל' ואינו בגדר גילוי כלל כו', וכאשר עלה ברצונו להאציל שזהו בחי' הכתר ה"ז ג"כ למע' מבחי' הגילוי בעולמות, דהרי פנימי' הכתר בחי' עתיק ה"ז בחי' תחתונה שבעצמות שאינו בבחי' המשכה ובבחי' גילוי כלל, שעז"נ ישת חשך סתרו, חשך הוא דבר שאינו נראה בו שום גילוי ושום תפיסא כלל, דהיינו שגם הארה מזה אינו בא בבחי' גילוי כו', דז"ע שאינו נראה בו שום גילוי דהיינו שגם הארה ממנו אינו בבחי' גילוי כו', ועם היות שההארה אינו העצמות ממש דהעצמות
אינה בבחי' הארה דכל עצם בלתי מתפשט ובלתי מתגלה רק המשכת העצמות כו', וההארה אינו בחי' העצמות ממש כו', ומ"מ ה"ה הארה עצמיות שהיא כמו העצמות שאינה ג"כ בבחי' גילוי כו', והוא להיותה הארה עצמיות ולא רק הארה המתגלה מן העצם ע"כ היא כמו העצם שאינו בבחי' גילוי כו'. וענין הארה עצמיות והארה המתגלה מן העצם יובן ע"ד משנת"ל פ' קכ"ב ענין הוד מל' והדר מל', דהוד מל' הוא התגלות דבחי' התנשאות עצמי כו', וכמו כאשר המלך יושב בהיכלו פנימה על כסא מלכותו וכתר מל' בראשו בכל יקר תפארת גדולתו, שזהו בבחי' התנשאות עצמי לא בבחי' התנשאות על עם כו', והנה ההוד מל' ה"ז גילוי דהתנשאות עצמי שנראה ונגלה להשרים והמקורבים אליו כו', דהעצמות ממש הוא שבעצמותו ואינו נראה ונגלה אל הזולת כלל ומה שנראה ההוד מל' ה"ז בחי' גילוי כו'. והענין הוא כמו שנת' שם דמלך בן מלך אין צריך הכתרה, והיינו שהמלוכה שלו אינו ע"י זה שמקבלים אותו למלך כ"א הוא מלך בעצם והכל מכירים בו שהוא מלך בעצם ושראוי למלוכה מצ"ע כו', הנה העצמות זהו מה שהוא בן מלך היינו
שהוא מלך בעצם שזהו בחי' העצמות שבא מן העצם אל העצם כו', והוא בעצמותו שאינו ניכר אל הזולת כו', ומה שמכירים בו שהוא מלך בעצם וראוי למלוכה מצ"ע זהו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.