תשכב

וע"כ הוא בחי' כה כו', ובודאי שבינה וכתר למע' מבחי' ז"א וחכ', ומ"מ ז"א וחכ' הן בחי' פנימי ועצמי ובינה וכתר הן בחי' התפשטות וחיצוני' כו'.

שנב) וביאור הענין איך שז"א וחכ' הן בחי' זה ובינה וכתר הן בחי' כה והן למע' מבחי' ז"א וחכ', ומ"מ זה בחי' פנימי ועצמי וזה בחי' התפשטות וחיצוני' כו', יובן זה ע"פ הידוע בענין פב"פ ואב"א שיש מדרי' בבחי' אב"א שהן למע' מבחי' פב"פ שלמטה ממנו במדרי' כו'. והנה כללות ענין פב"פ ואב"א הוא בחי' קירוב וריחוק, ועד"מ שני בנ"א שעומדים זה אצל זה ואחוריהם זה לזה ה"ז תכלית הריחוק וכאשר עומדים פנים בפנים ה"ז מורה על הקירוב כו', וענין קירוב וריחוק ברוחניות הוא אם שנמשך הארה חיצוני' לבד או הארה פנימי' ועצמית כו', וכמו בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל כאשר השכל בא ע"י אותיות הכתב הרי נמשך בזה הארה שבבחי' אחוריים וחיצוני' לבד כו', להיות דאותיות הכתב הן בחי' עשי' הרי אור השכל מתעלם בזה, ואינו דומה כמו בהשפעת השכל בדבור עם היות שזהו ג"כ חיצוני' השכל מ"מ מאיר בזה גילוי אור השכל הרבה יותר מבכתב כו', ולכן הקבלה מהדבור הוא באופן אחר מבכתב (עס נעמט זיך אנדערש דער ענין), ובדבור יש בו חיות יותר מפני שאור השכל מאיר

בזה בגילוי יותר ע"כ גם החיות הוא ביותר כו', וגם בכתב יש חילוקים בריבוי החיות ומיעוט החיות שזה תלוי באופן גילוי אור השכל כו', אך בד"כ באותיות הכתב אור השכל מתעלם בזה ואינו מאיר רק הארה חיצוני' לבד ובאותיות הדבור מאיר אור פנימי יותר כו'. אמנם כללות השפעת השכל גם בדבור ה"ז הארה חיצוני' שהרי המשפיע מעלים פנימי' השכל ואינו מגלה רק את החיצוני' כו' כנודע, אך יש לפעמים גילוי אור פנימי והוא כשמשפיע לו פנימיות ועומק השכל והיינו כאשר המקבל הוא כלי לזה כו'. דהנה נת"ל פ' קל"ט דבהשפעת השכל יש ג"כ יחוד חיצוני ויחוד פנימי, דיחוד חיצוני הוא כאשר המקבל ענינו הוא רק לקבל שטחיות הענין ולידע בחי' החיצוני' לבד ואינו משתדל לידע תכלית הכוונה, דאז גם המשפיע משפיע לו חיצוני' השכל לבד, אבל כאשר המקבל משתדל לידע את העומק והפנימי' ותכלית כוונת הרב בהענין הרי המשפיע ג"כ משפיע לו את העומק ופנימי' השכל כו', והו"ע יחוד פנימי בחי' פב"פ כו', אך עיקר בחי' פנים בהשפעת השכל הוא מה שבא ע"י ראיית פני המשפיע, וכמו שא' יהי'

נדמה כאלו בעל השמועה עומד לפניו, וכמא' האי דמחדדנא כו' מפני שראיתי לר"מ כו', ונת"ל פ' רס"ד שהעיקר בראיית הפנים דוקא שעי"ז מקבל בחי' עצמי' החכ' של הרב מה שלא בא בהשפעה וגילוי כו', וזהו כללות ההפרש בין פב"פ ואב"א דאב"א היא הארה שבבחי' אחורים וחיצוני' ופב"פ היא הארה פנימי' ועצמי' כו'. וכמו"כ הוא בדוגמא דכללות הגילוים בעולמות שהן ע"י הצמצום שבחי' הפנימי' והעצמי' נתעלם לגמרי ונמשכה רק הארה חיצוני' ה"ז בחי' אב"א כו', ופב"פ הוא שנמשך אור פנימי ועצמי כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ יש מדרי' אב"א שהן למע' ממדרי' פב"פ כו', וידוע המשל בזה מהבעש"ט ז"ל מהבלולות הנק' שווינדל טרעפ שהן מדרי' הסובבים את העמוד ובראשו של העמוד נמצאה צורה חקוקה, שכשהי' במדרי' התחתונה ראה את הצורה שהיא נכחו בגובה העמוד וכשעולה במעלה הב' הוא מאחורי' ואינו רואה את הצורה עד שעולה במעלה הג' כו', והרי