תשטז

מדריגתו (ונראה שאין זה שנתלבש בהשגתם ממש דא"כ הרי אין זה גילוי המהות כלל רק בחי' מציאות כו', כ"א שהדבר נבואה דבחי' דבור העליון נחקקה בהחושים שלהם ובאופן כזה הי' להם גילוי הנבואה כו' וכמ"ש בשעה"ק להרח"ו ז"ל. וי"ל משל לזה כמו בראית העין יש דיעה שזהו שהדבר הנראה מצטייר בהעין ועי"ז הוא רואה הרי אין זה שרואה עצם הדבר ממש כו' (ועמשנת"ל פ' רס"ח), והנה מה שהדבר נחקק ה"ז יותר בחי' גילוי המהות מהצטיירות הדבר כו', ומ"מ אין זה שרואה את הדבר כמו שהוא בעצם רק כמו שנחקק בהחושים שלו כו'). וע"כ הי' הפשטת הגשמיות בהכרח לכל הנביאים בשעת נבואתם כידוע (והיינו לפי שנבואתם הי' מבחי' מל' שנעשית מקור ליש דבי"ע, ומ"מ הרי אין זה כמו ענין ההתהוות שזה בדרך העלם והסתר הבורא כו', שהרי ענין הנבואה הוא בחי' גילוי אור והיינו שהדבור העליון הי' מאיר להם בגלוי כו', ואופן הגילוי היינו אופן התגלות הנבואה להם הי' ע"י שנחקק הדבור עליון בהחושים שלהם כו' (והיינו שע"י התפיסא בהיש עי"ז הי' הגילוי כו'), ע"כ הי' בהכרח שיהי' הפשטת

הגשמיות שהחושים יתבטלו מהישות שלהם דאז אפשר להיות בהם גילוי הדבור עליון שלא בבחי' הסתר והעלם כו'. משא"כ נבואת משה שהיא מעצמות האצי' שאינו בבחי' מקור ליש כלל שלגבי מדרי' זו הרוחני והגשמי שוין כו', וגם שאופן גילוי הנבואה לא הי' ע"י שנחקק בהחושים כ"א שראה עצם ומהות הדבר כו', והעצמי יכול להיות בבחי' יש כו', וכבר נת"ל פ' רצ"ח דגופו של משה והחושים שלו לא היו בבחי' חומריים כלל והיו כלים לאלקות כו'). וזהו שנקרא כה היינו בחי' דמות ודמיון בלבד כו', וכמו"כ בחי' המל' נק' כה לפי שהיא רק מראה דמות כבוד ה' כו'.

קיצור. וענין ותקם את דבריך ע"ד זה הדבר שיהי' במל' גילוי אור עצמי, דמל' נק' כה שזהו כאשר העצם מוסתר אומרים כה כדמות הזה, שהאורות עצמיים מתעלים במל' ומראה רק הדמות, וזהו כל הנביאים נתנבאו בכה, דכללות נבואתם הי' מבחי' נו"ה המתלבשים במל', לא כמו דבר ה' דמ"ת בחי' מ"ה, וכמו שהמל' מתלבשת בבי"ע, וזהו וביד הנביאים אדמה, דהנבואה נחקקה ונצטיירה בהחושים שלהם, ולכן הי' בהם הפשטת הגשמיות מפני שנחקקה הנבואה בבחי' יש שלהם והי' מבחי' מל' המקור ליש ולא בבחי' העלם והסתר כמו בהתהוות, ובמשה הי' נבואתו ממדרי' שלמע' ממקור לעולם, ולא שנחקקה בהחושים כ"א ראה את העצם, וגם גופו הי' בבחי' ביטול בתכלית.

שמט) ובמאו"א אות ך' סי"ג כתב כה נקרא המל' כי בנינה מהגבורות ה"ג כ"א כלול מה' הוי כ"ה והי"נ כתב בשם הת"ז דע"ג ע"א (והוא בהקדמת ת"ז) כה איהי אימא עילאה והן כ"ה אתוון דיחודא עילאה כו'. ולכאורה אינו מובן איך נק' בינה כה הלא גם ז"א נקרא זה בחי' אספה"מ ורק המל' נקרא אספלשא"מ כו' ואיך נקרא הבינה כה כו'. וברע"מ פ' פנחס דרנ"ח ע"ב בענין כה' אלקינו בכל קראנו אליו דהאות כ' דכה' הוא בחי' כתר כו', וא"כ לכאורה גם הכתר הוא בחי' כף הדמיון כו', והלא החכ' הוא בחי' זה כנודע ואיך בכתר יתכן לומר כף הדמיון כו'. וצ"ל דהיינו בחי' חיצוניות הכתר שג"ז הוא רק