תשי

שמו) והנה באתעדל"ת בבחי' עמידה וביטול הנ"ל נמשך ג"כ אתעדל"ע בבחי' ומדרי' זו וכמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא כו', כי בחי' השמים כסאי הוא בחי' ישיבה ואז כבי' אין הרגלים מגיעים למטה דהיינו שבעולם עשי' לא נמשך כלל הגילוי כו', כי אע"פ שלמע' נעשה בחי' יחו"ע באמירת אחד שזהו בחי' יתיב על כורסייא כנ"ל פ' שמ"ב, הרי גילוי זה רק למע' בעולמות עליונים משא"כ למטה החשך יכסה כו', ולכן דוקא לעתיד כתיב ביום ההוא יהי' ה' אחד כו' שיהי' הגילוי למטה כו', אבל עכשיו אע"פ שבק"ש ממשיכים האור וההמשכה להיות התלבשות אוא"ס ב"ה ששורה ומתגלה יחודו ית' בו' קצוות ונקרא אחד כו', הנה גילוי זה עיקרו למע' לבד אבל לא נמשך הגילוי בעשי' ולכן נקרא ישיבה כו', אבל לעתיד שיהי' הגילוי למטה נקרא ועמדו רגליו עמידה ממש למטה כו', והיינו מפני שבעמידה הוגבה ג"כ הראש כבי' פי' לפי שיהי' הגילוי מבחי' עליונה יותר מהגילוי דעכשיו כו' וע"כ יהי' הגילוי למטה כמו למע' כו'. וז"ע שיהי' נקרא כמו שנכתב דהיינו שהגילוי יהי' כמו שהוא בעצם כו' והוא

שההמשכה יהי' המשכה עצמית וע"כ כמו שהוא בעצם כן יהי' ההמשכה והגילוי ויהי' הגילוי עד למטה מטה כו', דכאשר כללות ההמשכה הוא בחי' הארה לא עצמיות אז בחי' האור והגילוי הוא הארה לבד, ויש בזה חלוקי מדרי' באופן ההמשכה עד שלמטה נמשך האור רק הארה מצומצמת לבד כו', אבל כאשר כללות ההמשכה הוא בחי' המשכה עצמית אז האור והגילוי הוא ג"כ העצמי ואינו מתצמצם ומתעלם כו'. וזהו ג"כ מה שעל לעתיד נאמר והי' הוי' לי לאלקים דעכשיו כללות ההמשכה הוא מבחי' שם הוי' דלתתא שהוא השם הוי' דסדר השתל' כו', והגילוי הוא ע"י שם אלקים שהוא בחי' הצמצום כו' וזהו נכתב בשם הוי' ונקרא בשם אד' כו', אבל לעתיד יהי' נכתב בשם הוי' ונקרא בשם הוי' והיינו שההמשכה תהי' מבחי' שם הוי' דלעילא שלמע' מהשתל' כו', והגילוי יהי' ע"י שם הוי' דלתתא שיומשך האור כמו שהוא ויהי' בגילוי גם למטה כו'. וזהו דעכשיו הוא בחי' ישיבה היושבי בשמים וכתיב כונן שמים בתבונה בחי' מוחין דאימא דבינה היא עיקר ההשתל' ולכן מבחי' זו א"א להיות נמשך הגילוי רק בבחי' שמים כו', אבל

בחכ' יסד ארץ שמבחי' חכ' נמשך הגילוי גם בארץ למטה וזהו כמשל הגבהת הראש כו', להיות כי חכ' היא בחי' עצמות המוחין כנ"ל, ובחכ' שורה עצמות אוא"ס ב"ה בחי' יחיד שלמע' מהתלבשות במדות בחי' אחד כו', וכמ"ש ואמת הוי' לעולם דהיינו בחי' שם הוי' שלמע' מהשתל' כו'. דהנה ההתהוות היא משם הוי' דהוי' ל' מהווה כו', רק משם הוי' עצמו א"א להיות ההתהוות כ"א ע"י שם אלקים כו', וזהו דהוי' הוא הוי' אחד כו', וכאשר מאיר גילוי שם הוי' בשם אלקים אין זה עדיין אמיתית הוי' כ"א אמיתית דשם אלקים כו', ואמיתית דשם הוי' הוא שם ה' שלמעלה מהשתל' והוא בחי' יחיד כו', דהוי' דהשתל' (שזהו שם הוי' המהווה כו') הוא בחי' אחד להיותו בבחי' השתל' עכ"פ כו', אבל ה' שלמע' מהשתל' הוא בחי' יחיד כו' (ועמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו), וזהו בחי' עצמות אוא"ס השורה בחכ' כו' (ועמ"ש לעיל פ' קס"ג), ולכן בגילוי מבחי' זו נמשך הגילוי גם למטה כו', וזהו ועמדו רגליו בחי' עמידה ירכין וגופא כחדא כו'. ובכ"ז יובן ענין ותקם את דבריך שיהי' קימה בבחי' מל', דהנה עיקר

ענין הישיבה הוא בבחי' מל' וכמ"ש מושיב מלכים לכסא, והיינו כמו שהמל' יורדת לבי"ע שהיא בבחי' ירידה והשפלה ובריבוי צמצומים