תשה

להאין האלקי כו', דהנה הנבראים נתפסים בבחי' יש מפני שאינם מרגישים את מקורם לפי שהאין האלקי מתעלם ומסתתר מהם והו"ע העלם והסתר הבורא מהנברא כו', והיינו שהנברא אינו מרגיש כלל שיש מקור המהווה אותו ועי"ז הוא נתפס בעצמו במציאות יש כו', אבל כאשר רואין איך שהאין מהווה את היש הרי רואין איך שהיש בטל במציאות אל האין כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג אלמלא נתנה רשות לעין לראות כו' היו רואין איך שבאמת היש אינו במציאות כלל והוא בטל לאין כו'. ולכן בק"ש שהוא בחי' השגה לבד בגדולת ה' ובהיחוד דהוי' אחד כו' ה"ז בבחי' אהבה כרשפי אש או בבחי' קירוב ודביקות כו', אבל בשמו"ע שהוא כעומד לפני המלך ורואה את המלך כו' והיינו שרואה איך שהכל בטל ומיוחד ומבלעדו אין ואפס כו', ה"ז בבחי' קול דממה דקה בבחי' ביטול שלמע' מאהבה כו', דאהבה אינו ביטל דיש מי שאוהב כו', וכאן נעשה בבחי' ביטול בתכלית היינו בבחי' ביטול עצמי משום דתמן קאתי מלכא שרואה עצם מהות הדבר כו'. וזהו ג"כ דק"ש נקרא צלותא דמיושב שהרגלים עם הגוף אינם במדרי' א' כ"א הגוף לבדו

הוא בערך במדרי' א' עם הראש אבל הרגלים אינם מיוחדים כ"כ עמהם כו', כי הראש זהו השכל המתבונן והגוף הם המדות אהוי"ר ורחמים שהאדם מעורר רחמים על נפשו כו' ה"ה מיוחדים בשעת ק"ש שזהו בחי' רשפי אש דאהוי"ר הנמשכים מן השכל כו', והעיקר הוא בבחי' פנימיות הלב שנת"ל פ' שמ"ב שזהו שהאור והגילוי שבמוחין מאיר בגילוי ג"כ בלב, והו"ע בינא ליבא ובה הלב מבין שהלב מבין בבחי' בינה שבמוח כו' והתפעלות הלב הוא בדרך ממילא כו' והרצון והתשוקה שבלב הוא מצ"ע כו' וכמשנת"ל, והרי המדות הן במדרי' א' עם המוחין הן בהגילוי שבלב מאיר האור בגילוי כמו במוח והן בהעדר המורגש דמדות אלו הן בלתי מורגשים כו' (ועם היות שאינן בבחי' העדר המורגש לגמרי דבכלל ענין המדות הוא הרגש כו', מ"מ ה"ז מתדמה אל המוחין כי גם המוחין הם בבחי' מורגש להיות שזהו השגה וכל השגה היא בחי' יש כו', ובד"כ ה"ז בלתי מורגש הן בהמוחין והן בהמדות כו'), משא"כ בחיצוניות הלב שאין אור המוחין ממש מאיר בגילוי בלב רק הארה לבד כו' ולכן הוא בבחי' הכרח לבד כו', אין המדות דומין אל

המוחין הן בהגילוי והן בהמורגש שה"ה מדות מורגשות כו', ומ"מ הרי המדות הן לפי אופן המוחין שמתפעל באהוי"ר בלב ומאיר בהם הארת המוחין כו', ועם היות שאינם כמו המוחין ממש ה"ה מיוחדים עם המוחין כו'. אבל בחי' ירכין שאינם עצמות המדות חג"ת כ"א בחי' נה"י שהוא בחי' המעשה בפו"מ אינו במדרי' א' עם הראש והגוף כו', כי ההתבוננות לא נמשך ממנה כ"כ בבחי' אורך למטה שיהי' ממנה אור וחיות לבחי' המעשה כו', וגם אינו מאיר בזה אור וחיות המדות כו', והגם דהמקיימן באמת הוא האוהב שם הוי' וחפץ לדבקה כו' וכן ע"י יראה הוא זהירות שס"ה ל"ת כו', זהו רק בדרך מקור שאהוי"ר הן מקור רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, אבל אור וחיות המדות אינו מאיר בזה כו', כי רק רושם לבד נשאר על כל היום בעשי' לפועל כו', והוא בחי' נצח ענף החסד, והיינו שאחר האה' נשאר הסכם על קיום המצות בפועל בכל היום כו', ומ"מ אינו דומה כמו הסכם לבד בלי הקדמת אהבה קודם שאין בזה חיות כלל, כי יכול להיות הסכם חזק על סו"מ וע"ט בפו"מ גם בלא הקדמת אה' והוא מצד התוקף שיש בנפש ה"ה עושה הסכם חזק בלבו להיות סו"מ וע"ט בפועל אבל אין