תשא

שמא) ולהבין מה"ע הקימה הנה בזהר פ' תצוה דקפ"ג רע"א אי' בכל זמנא דאעיל ב"נ לאינון יומין עילאין בין בצלותא בין בשבחא איצטריך לקיימא על רגלוי, ירכין וגופא כחדא תמן, ירכין וגופא לקיימא כדכורא דקיימא בחילי' ולא כנוקבא דאורחאה למיתב, הרי דעמידה היא בעלמא דדכורא עד"מ האיש לפי שהוא בעל גבורה וכח לכך יכול לעמוד על רגליו כו'. וההפרש בין ישיבה לעמידה הוא בג' דברים, הא' שבישיבה הגוף והרגלים אינם במדרי' אחת שהגוף יושב על הכסא והרגלים הם למטה, משא"כ בעמידה הגוף והרגלים הם במדרי' אחת וז"ש בזהר ירכין וגופא כחדא תמן, הב' שבישיבה הראש נשפל למטה ובעמידה הראש מוגבה קומתו למעלה, הג' שבישיבה הרגלים מוגבהים מן הארץ (והוא השרפרף שתחת הרגלים), אבל בעמידה הרגלים נוגעים ועומדים בארץ. והנמשל מזה יובן בעבודת ה' דק"ש היא צלותא דמיושב וכמ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה דקאי על ק"ש, ואי' בכתהאריז"ל שזהו בהיותינו בעולם הבריאה כו', ושמו"ע היא צלותא דעמידה והוא באצי' כו'. והענין הוא דהנה כתיב והוא יושב פתח האהל

ופי' והוא ע"ד מ"ש ועבד הלוי הוא דעבודת הלוים הי' בשירה ובזמרה לעורר התפעלות המדות שבלב בהתגלות כו', ואין אומרים שירה אלא על היין, יין הוא בחי' בינה כנודע והיא ההתבוננות להיות התעוררות המדות כו', והיינו כשמתבונן בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות דמה רבו מעשיך ה' ומה גדלו מעשיך והן ריבוי הנבראים וגדולי הנבראים, ובכאו"א יש אור וחיות פרטי המהווה ומחי' אותו והכל נעשה במאמר וברוח פיו ית', ברוך שאמר והי' העולם דבאמירה א' נבראו העולמות כו', ובזה הוא אריכות ההתבוננות דפסוד"ז בגדולת ה' כו', ועי"ז מתפעל בלבו על אלקות ולהיות בבחי' קירוב ודביקות באלקות כו', ואח"כ בק"ש בה' אחד איך שהוא אחד בשמים ובארץ וד"ר העולם דהיינו אפי' בהשתל' שמים וארץ רוחניים וגשמיים כו' הכל מתאחד ביחודו ית' כו', ויחוד זה הוא בהאוא"ס שבבחי' שייכות עכ"פ אל העולמות כו', דבעצמות א"ס שאינו בגדר העולמות אינו שייך לומר אחד ג"כ כי הוא יחיד ומיוחד בתכלית כו', וכידוע ההפרש בין אחד ליחיד דאחד הוא התאחדות הפרטים, ויחיד הוא בחי' יחיד בעצם

כו', וזהו דעצמות א"ס הוא בחי' יחיד ממש כו', אך בהאוא"ס שהוא בבחי' שייכות אל העולמות (דהיינו בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו') שייך ענין אחד שכל מה שנתהווה הכל בטל ומיוחד הן ו"ק הרוחניים הן ו"ק הגשמיים ה"ה בטלים בתכלית דכולא קמי' כלא חשיב כו', וכל מציאות המקום דו"ק מעלה ומטה וכן מציאות הזמן הוא רק מצד הארתו ית' שבא בריבוי צמצומים והעלמות (דהיינו בחי' כח הפועל בנפעל שנת"ל שכן הוא עד רום המעלות גם בהתהוות בחי' מקום וזמן דאצי' כו'), אבל לגבי עצמות הכל בטל ומיוחד בתכלית כו', ומציאות הנבראים הוא רק מה שאוא"ס נותן להם ערך ומציאות שאין זה בחי' מציאות כו', וג"ז שייך רק בהאוא"ס השייך אל העולמות דבעצמות אוא"ס אינו שייך גם נתינת ערך כו', רק בהאוא"ס השייך לעולמות הו"ע נתינת ערך להעולמות שאין זה שהן בבחי' מציאות כו' וכמשנת"ל פ' רל"ה. וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אזי לא יחפוץ חפץ ורצון אחר זולתו ית' וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', וכמ"ש כלה שארי ולבבי כו' להיות בטל אליו ית' לדבקה בו לבדו ית' כו'.