תש

האני כו', וכמ"ש במ"א הצמאה דה' צמאה לעלות לשרשה כו'). והנה כשם שיש בחי' אין בהיותו כלול באני כן יש בחי' אני גם בהאין, שהרי האין הוא הארה מהמאור בחי' אני כו' (וכן מבו' בבי' מאה"ז דפ' חיי שרה קוב"ה דאתכלל כו' ברזא דמאה ברכאין, שהו"ע מאה שנה שנא' גבי שרה דמספר מאה הוא בא"א, ונא' בהם שנה ל' יחיד שזהו מפני בחי' עתיק שנק' חד ולא בחושבן שנמצא באריך דמשו"ז גם אריך בבחי' יחיד כו', ושם מבו' הטעם להיותם ב' מדרי' שבממוצע כו', וכאן מבאר להיותו הארה מבחי' אני כו', ועם היות דמל' הרי בא בבחי' הבדלה ממקורה לא בבחי' דביקות בהעצם כו', הנה באמת גם בחי' עתיק ואריך הן מובדלים זמ"ז, וכנודע דאריך אין זה בחי' התפשטות מבחי' עתיק רק שנמצא מבחי' עתיק, וכידוע במשל המתורגמן דמה שמשפיע להעם זהו מה שנמצא אצלו ממה שמקבל השפעת הרב לעצמו כו' (ועמשנת"ל פ' קצ"ו), ומ"מ נמצא מבחי' עתיק באריך כו', וכמו"כ יתכן לומר כן בבחי' מל' כו', וביותר דכ"ע איהו כתר מל' כו' כנ"ל). וזהו שהמל' נק' ג"כ אני מפני שיש בזה בחי' אני כו', וז"ע

רוממות הטבע היינו בחי' אני שבהאין דמל', דמזה הוא הניסים שמלובשים בדרכי הטבע שהנס בעצם הוא למעלה מהטבע, ויש ניסים שאינם מלובשים בטבע היינו שהטבע מתבטל בזה לגמרי כו', וניסים המלובשים בטבע הוא שהסיבה לזה הוא ע"י לבושי הטבע, אבל עצם הנס הוא למעלה מהטבע כו', וזהו שנס הוא ל' הגבהה ורוממות כו' והיינו שזהו מבחי' אני, רק להיותו מבחי' אני שבאין שהאין הוא מקור הטבע ע"כ הוא נס המלובש בטבע כו', וזהו בחי' הרוממות שבמל' היינו בחי' אני שבאין כו'. וגם י"ל דבחי' האין דמל' הוא בחי' רוממות הטבע (דב' בחי' אני ואין זהו כמו ב' המדרי' שבכתר בחי' עתיק ואריך כו'), דעם היות שהוא האין המקור ליש ה"ז בבחי' הבדלה וריחוק כו' (דכח הפועל בנפעל הוא בחי' חיצוניות המל' כנ"ל פ' שכ"ח), דיש לומר שגם מזה יכול להיות נסים, שהרי נת"ל פ' שכ"ד ושכ"ח דמה שנתהווה מזה בנבראים הוא התהוות הצורה והו"ע הביטול שבהם כו', והביטול הזה הו"ע מ"ש והחכ' תעוז לחכם כו' שהוא בחי' ביטול עצמי כו' וכמשנת"ל פ"ו, וא"כ מאחר שמזה אינו התהוות מציאות הנבראים

כ"א אדרבא הביטול שלהם ובחי' ביטול עצמי כו', וא"כ מובן שיכול להיות מבחי' ומדרי' זו גם ענין הניסים כו'. ע"כ זהו בחי' רוממות שמובדל בערך מבי"ע, וז"ע ותקם את דבריך להקים ולרומם בחי' דבר ה' היינו בחי' חיצוניות המל' שירדה לבי"ע לרוממה בבחי' רוממות המל' דהיינו בחי' כתר מל' שהוא כתר עליון שנעשה העלי' בבחי' רוממות הא"ס שלמעלה מאצי' כו'.

קיצור. אמנם כתר מל' היא בבחי' הבדלה עצמיות מבי"ע, הגם שזהו הרצון להוות הרי מ"מ השתל' הכתרים זמ"ז, וכ"ע איהו כתר מל' אותו המהות, והוא בחי' רוממות הטבע, דאין דמל' שרשו מאין דכתר, אין או' אני בחי' עצמות א"ס, ויש אין כלול באני כזיו השמש בשמש, וכמו"כ יש אני באין (וכמו עתיק באריך דמשו"ז נא' באריך שנה ל' יחיד), וזהו רוממות הטבע להיות מזה ניסים נסתרים, וי"ל דגם בחי' אין (אני ואין כמו עתיק ואריך) הוא בחי' רוממות להיות ניסים, וזהו לרומם בחי' הדבור עליון ברוממות המל' שהיא בעלי' בבחי' רוממות הא"ס.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.