תרצט

באצי' , ומ"מ ה"ז רק הבדלת הערך שהרי כללות האצי' הוא בחי' ממוצע, הן בההתהוות והן בהגילוי בבי"ע.

שמ) אמנם בחי' כתר מל' הוא בחי' רוממות שמובדל בערך מבי"ע בבחי' הבדלה עצמיות כו', הגם דבחי' המל' בכלל הוא בבחי' קירוב לבי"ע יותר מע"ס דאצי' כו' (דז"ע ההשתל' דע"ס בכדי שבחי' האין דמל' יהי' בבחי' קירוב הערך לבי"ע להיות בבחי' מקור ליש כו', והיינו להיות בבחי' רצון להוות בי"ע כו' וכמ"ש במ"א ונת"ל פ' שכ"ח), מ"מ בחי' כתר מל' הגם שזהו באמת עיקר המקור להתהוות מציאות היש כו' ה"ז מ"מ בבחי' רוממות והבדלה מבי"ע להיות דכתר עליון איהו כתר מל' וכידוע דהשתל' הכתרים זה מזה כו', דיש שייכות לבחי' כתר מל' לכתר דאצי' יותר מיש שייכות בחי' החכ' לכתר, לפי שחכ' הוא בחי' או"פ בעצם וכתר הוא בחי' או"מ כו', ומש"א איהו כתר המל' לפי שההשתל' בבחי' הכתרים אינו כמו השתל' עו"ע שהעלול אינו מהות העילה רק התפשטות הארה ממנו (או שהוא מהות אחר כו'), משא"כ בבחי' הכתרים המדרי' שלמטה היא מהות המדרי' העליונה כו', וכמשנת"ל באורך בענין המקיפים כללים ופרטים שהן הכל מהות אחד כו'. וע"כ בחי' כתר מל' הוא בחי' רוממות לגבי בי"ע

כו', רק שבחי' הרוממות דכתר מל' הו"ע רוממות הטבע כו', וענין רוממות זו היא כי הנה הטבע המוטבע בבריאה הנה זהו מאין ליש היינו מה שנתהווה ליש ודבר מאפס המוחלט, והכח דאין זה להוות מציאות היש הוא מפני כי שרשו הוא מאין דכתר המהווה מציאות היש דחכ' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא כו', וכמו שכח הצומח הוא בארץ דוקא לא בשמים הגם ששמים לרום כו', וזהו מפני שנעוץ תחב"ס דוקא כו', כמו"כ כח ההתהוות הוא במל' דוקא לפי שבה דוקא הוא נעיצת התחלה כו', ולכן כמו שבתחלתן האין דכתר ממציא מציאות היש דחכ' להיות בחי' חכים כו' כן האין דמל' מהווה היש דבי"ע כו' (והוא כח ההתהוות שבבחי' ריחוק כו' וכמשנת"ל פ' שכ"ד). והנה אין ואני הם אותיות א', ואני פי' עצמותו ומהותו מה דלא אתרמיז בשם כו', וכענין אני הוי' שפי' אני הוא עצומ"ה הוא הנק' הוי' כו' (דש' הוי' הוא קריאה והמשכה מבחי' אני כו' וכמו לך נאה לקרות הוי' דהיינו שקרא והמשיך את הש' הוי' כו' וכמ"ש במ"א, ואומר ע"ז אני הוי' לפי שש' הוי' דבוק בהעצמות כו'), ופי' אני הוי' היינו בחי' העצמות

שנושא וסובל על עצמו כבי' ש' העצם דש' הוי' (ופי' שם העצם הוא עצם האור לא עצם העצמות כו'), והוא בחי' אוא"ס יש האמיתי שממנו נמשך ב' בחי' האין הנ"ל הא' להאציל הנאצלים והב' להוות הנבראים דבי"ע כו', ולכן כמו שיש בחי' האין כמו שהוא בבחי' אני שהגם ששם הוא בטל בתכלית כידוע בהמשל דזיו השמש בשמש כו', מ"מ הזיו שם בתוקף יותר מכמו שהוא זורח על הארץ ברחוק מהשמש כו', כמו"כ יובן שהאין של היש כמו שהוא כלול בבחי' אני אם כי הוא בטל בתכלית עד שאינו עולה בשם כלל גם להקרא בשם אין כו' (היינו בבחי' אין המקור ליש כו', ואפשר שגם בזה שייך לומר שהוא בבחי' אפס שלמעלה מבחי' אין כו'), ומ"מ ה"ה שם בבחי' תוקף יותר הרבה מכמו היותו אח"כ בחי' אין להוות היש דבי"ע כו', שלכן נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו', שהוא מפני שהאין הזה הוא מבחי' האני כו' (היינו כמו שהוא כלול בבחי'