תרצ

ההתגלות הוא המלובש, וכמו ברצון כשמתלבש בשכל הנה ההתגלות הוא הרצון רק שהוא רצון שיש לו טעם אבל ההתגלות הוא הרצון כו', וכמו הרצון דמצות דגם כמו שמתלבש בחכ' דתורה ה"ז בבחי' רצון כו' (וכמו"כ בהקול שבא מצד הרצון ה"ה בא בבחי' קול פשוט כו'), וכאשר ההתגלות הוא הדבור (והיינו שההתלבשות הוא מאיזה כח שבא בבחי' התחלקות כו') אז בא הקול בבחי' התחלקות כו', ועם היות שאין זה הגבלה בעצם מהות הקול כנ"ל מ"מ הרי נפסק ונחלק לחלקים כו'. ולכאו' אינו מובן איך בא כח בלתי מוגבל בבחי' הגבלה והתחלקות כו'. אך הענין הוא דבאמת אותו קול הפשוט כמו שהוא יוצא מהבל הלב בלתי מוגבל הוא וא"א כלל לבוא בבחי' התחלקות כו', רק מפני שנתצמצם אור אותו הקול שבהבל הלב ונשאר כל הפנימיות והעצמיות שלו בלב, ומה שיוצא ומתגלה ה"ז רק הארה חיצוניות לבד וזה אפשר לבוא בהתחלקות כו', אבל הפנימיות והעצמות א"א לבוא בהתחלקות כו', וכמו שאנו רואין בהתפעלות פנימיות מקירת הלב כמו באהבה פנימיות או בכעס פנימי אינו יכול לדבר כלל כו' (ואע"פ שיש מי שמדבר

מקירות לבו ומדבר דברים יותר כו', הנה בד"כ הדבור מקירות הלב הוא בא בחשאי, וכמו בדבור דתפלה שהוא בלחש דוקא, וכמו וחנה היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע כו', ויש דבור הבא מקירות הלב ובקול חזק דוקא זהו בהתגברות יתירה שגם הפנימיות בא בהתחלקות כו', וי"ל דכאשר בא בהתגברות יתירה יש בתגבורת זו כל העצמות והיינו שבכל הפרטים וחלקי הדבור נמצא העצם, וא"כ אין זה התחלקות כו', ובאמת זהו במי שהוא מיושב יותר דהיינו שגם התפעלות המדות אינם בהתגלות כ"כ, אבל בהתגלות המדות אם ידבר יקצר בדבור או שיהי' דבור הבלתי מיושב וניכר כ"כ או שא"י לדבר כלל כו'), רק כשמתצמצם ומתעלם הפנימיות אז יכול לבוא בדבור כו', והיינו דהתחלקות אותיות הדבור זהו בבחי' חיצוניות הקול כו', וההתחלקות הוא ע"י ה"ג מנצפ"ך שבה' מוצאות שהן מחלקים ומפררים את הקול לחלקים באותיות הדבור כו'. ונמצא יש כאן ב' מיני צמצום הא' להסתיר ולהעלים בחי' הפנימיות לגמרי וישאר רק חיצוניות הקול כו', והב' אחר שנשאר החיצוניות יש עוד צמצום לחלק ולהפסיק את הקול לחלקים באותיות הדבור כו'.

קיצור. ובכדי שיהי' בחי' אלקי המלך צ"ל כמה צמצומים והו"ע דבנין המל' מהג', ויש ג' מיני צמצום, הא' לצורך בנינה, ובזה יש ב' צמצומים לצורך עצמה ולצורך ההשפעה, ועד"מ הקול הוא פשוט ומורכב מאמ"ר שעי"ז הוא קלא דאשתמע (ומפנימיות המדות הוא קלא דלא אשתמע). וגם קול עב ודק וניחר גרוני הוא ע"י ההרכבה, ומ"מ הוא הרכבה פשוטה, ולכן אינו נפסק, ובדבור בא בהתחלקות, והוא מפני שמתצמצם הפנימיות (שא"א לבוא בדבור, ולפעמים דבור חזק מקירות הלב זהו שהעצם מתגלה), וזהו צמצום א', ואח"כ מתחלק באותיות הדבור שזהו צמצום הב'.

שלו) והדוגמא מכ"ז יובן בבחי' קול ודבור העליון, דהנה ידוע ומבו' לעיל דעיקר כל חיות העולמות והברואים הוא רק מצרופי אותיות דבור העליון דבדבר ה' שמים נעשו כו', וכמשל הדבור שבא בריבוי התחלקות