תרפז

ומתגלה כו', ולכן הוא כח נעלם דעם היותו דבוק במקורו אין הדביקות בבחי' התפשטות כ"א בבחי' התעלמות שמתעלם ונכלל במקורו וחוזר ומתגלה בבחי' כח נבדל כו'. אך באמת הדביקות היא במדרי' עליונה מדביקות האור שהוא בההעלם השייך אל הגילוי כו', והדביקות דבחי' כח הוא במדרי' עליונה יותר כו', ומשם הוא ג"כ ההתחדשות דבחי' כח כו', וכמש"א ובטובו מחדש כו' בטובו העצמי בחי' אור הגנוז כו', וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב כי טוב לגנוז כו', והוא האור שהבדילו לעצמו שלמעלה מהגילוי בעולמות כו' וכמ"ש במ"א, וענין ההתחדשות הוא באמת שהכח הנעלם הוא הכח העצמי כו', דזהו כלל ידוע דכל שההתגלות אינו מהות אחר וכמו האור, הוא רק הארה ולא עצם כו', וכל שנמצא מהות אחר הוא באמת העצמי כו', ולכן בחי' כח שנמצא כמו מהות אחר באמת הוא דוקא כח העצמי כו' (ולעתיד יתגלה מהות העצמות כמו שהוא ויהי' בבחי' השגה בנש"י וכמ"ש ונחי' לפניו כו', והוא ע"י העבודה דעכשיו בבחי' היש דוקא וכמשנת"ל פשי"ט).

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש למען דעת כו' כי הוי' הוא האלקים אין עוד, ואי' במד"ר אין עוד אפי' בחללו של עולם והיינו בחי' הצמצום והרשימו שהן כחות נעלמים שמזה הוא התהוות העולמות כו', ה"ז כח העצמי כו', וז"ע אין עוד כו', וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים לו לעצמו כבי' כו', דמשו"ז הכוונה בבחי' כח הנעלם דוקא שמזה דוקא יכול להיות התהוות העולמות, והכח הנעלם הוא כח העצמי כו', ומ"ש כי הוי' הוא האלקים ואין עוד, הנה כי הוי' הוא האלקים הוא הדביקות דבחי' כח הגילוי וכח הנעלם שז"ע הוי' ואלקים כו', ואין עוד הוא שהכח הנעלם הוא כח העצמי כו'. והענין הוא דהנה במ"ש בת"ז איהו וגרמוהי חד יש בזה ב' פי' הא' יחוד הכלים עם האורות, והב' יחוד הכלים במקורם כו', והיחוד דהכלים עם האורות עם היות שזהו בגילוי (שהיחוד הוא בגילוי והוא בחי' גילוי האור בהכלי כו') הרי אין זה שהכלי הוא האור כו', אמנם יחוד הכלים במקורם עם היות שזהו בהעלם (לא בבחי' דביקות ניכרת כו' והוא בבחי' העלם כו') אבל הוא באופן נפלא שהכלים הן עצם

מקורם כו', ובד"כ מש"א איהו וגרמוהי חד הוא בבחי' פנימיות הכלים כו', וכמו"כ בנש"י וכמו בן ואב שהן עצם אחד לא בבחי' קורבה לבד כו', אך לפי המבו' כאן הוא בבחי' כח הפועל כו' דהוי' הוא האלקים הוא הדביקות דבחי' כח הפועל בבחי' הגילוי כו' (כמו דביקות הכלים בהאורות כו'), או מה שהגילוי מאיר בבחי' כח הפועל כו', ואין עוד הוא מצד כח הפועל עצמו שהוא הכח העצמי כו'. ואומרו למען דעת כל עמי הארץ שזה דבר המושג ומובן לכל מענין ההתהוות ומהתמדת הקיום והפעולה ומכל הענינים שנת"ל. גם פי' למען דעת הוא ל' שבירה וכמו ויודע בהם אנשי סוכות שהוא ל' שבירה, ועמי הארץ הן הקלי' וסט"א, וכידוע שיש ק"ך צירופי אלקי' דמ"ח צירופים האחרונים יונקים מהם אדמת בני חם כו', אך מהיחוד דהוי' ואלקי' נעשה בהם השבירה כו', ובנפש עמי הארץ הן הגוף והנה"ב, וע"י ההתבוננות בענין ההתהוות ובכח האלקי המהווה איך שהכל דבוק ומיוחד ובהפלאת א"ס בכ"ז נעשה שבירת החומריות דנה"ב כו'. וזהו למען דעת כל עמי הארץ כו' שע"י הענין הנ"ל מובן ומושג לכל איך שהוי' הוא האלקי' ואין עוד