תרפא

התהוות העולמות והחיות שבהם הוא על משך זמן מוגבל דשית אלפי שנין דהוה עלמא כו', ועל משך זמן מוגבל יכול להיות לכאו' גם אם יהי' נפרד ממקורו, וכמו בזריקה הרי כח היד נעשה נפרד מן היד ומ"מ הרי הולך משך זמן למעלה כו', והיינו שכח יד נושא אותו למעלה היפך טבעו כו', הרי הגם שהכח נפרד מן היד ומ"מ הוא נושא את האבן כו', א"כ לכאו' יש מקום לומר כן גם למעלה, ומהו שמכריח לומר שהכח הוא דבוק כו'. אך באמת בחי' כח למעלה הוא בבחי' דבקות כו', דהנה לבד זאת שהוא דבר פשוט שא"צ לאות ומופת כלל שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו כו', שזהו האמונה פשוטה שבכאו"א מישראל באחדות ה' שלא יש דבר שהוא נפרד מאלקות כו', שכן הוא גם במציאות היש שאינו חוץ ממנו ית', וכ"ש בכח אלקי המהווה אינו שייך לומר שהוא בבחי' נפרד ח"ו, רק הקלי' הם בבחי' נפרד שהפרידן מאחדותו ית', ובאמת אינן בבחי' מציאות כלל, והיינו שהן בבחי' העדר המציאות כו', וכמ"ש סר צלם מעליהם שכל קיומם הוא רק מצד המקיף אבל באמת אינם בבחי' מציאות כלל, דתחלת התהוותם הוא מבחי' העדר הרצון

וכמא' דין לא אהני' לי', וכמו"כ לאחר שנתהוו הפרידן מאחדותו ית' וממילא אינם בשום מציאות כלל כו', והוא רק כח הא"ס להעמיד דבר שאינו מציאות כלל רק דבר נדמה בבחי' דמיון בלבד שיהי' נראה למציאות ועוד בתוקף המציאות כו'. וזהו מה שהמציאות שלהם אינו סותר לענין האחדות, דלכאו' מאחר שהפרידן מאחדותו ית' א"כ איך הוא ענין האחדות, אך אין זה סותר כלל מפני שבאמת אינם בבחי' מציאות כלל, והוא גופא מפני שהפרידן מאחדותו ית' משו"ז אינם בבחי' מציאות כו'. וז"ש כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, דלכאורה אינו מובן מה הטענה כי מנסה כו' הרי הנסיון הלא דבר הוא ואינו דבר קל כו', אך הענין הוא דדבר הנסיון הוא שהדבר עצמו אינו שום מציאות כלל רק הועמד להיות לנסיון (ואינו דומה לדבר שיש בזה גם כוונה אלקית, וכמו בכל הדברים הגשמיים המותרים שיכול להיות בהם כוונה אלקית וזהו התכלית שלהם כו', ה"ה בבחי' מציאות דבר כו', משא"כ הנסיון אינו שום מציאות בעצמו), וכאשר האדם עומד בנסיון ה"ה מתבטל לגמרי ואינו נשאר שום רושם כלל כו'. ולכאו' גם בהם יש ניצוץ

אלקי והיינו הכוונה האלקית כו', הענין הוא שאין זה שבהם יש כוונה אלקית כ"א בהאדם שעומד בנסיון שלא יעשה הדבר בזה הוא הכוונה אלקית כו', אבל בהנסיון עצמו לא יש ענין אלקי כו' (ולכן אין לו עלי' כלל כו', דכל דבר נסיון באיזה אופן שיהי' הוא דבר האסור שאסור וקשור בידי החיצונים ואין לו עלי' כו' וכמ"ש בסש"ב (ועמ"ש בדרוש תקעו, עת"ר, בד"ה נ"ח), ולא כמו דברים המותרים שבהם עצמן היא הכוונה האלקית ומשו"ז יש להם עלי' שמתעלים ע"י עבודה שז"ע מותר כו', משא"כ בדברים האסורים כו', והיינו מפני שלא בהם היא הכוונה האלקית כ"א בהאדם כו'). ובפנימיות יותר הוא שאין זה שהכוונה אלקית היא אותה הדבר, רק שיש בזה כוונה שהאדם יעמוד נגד זה ועי"ז יושלם הכוונה האלקית ויהי' לו גילוי אור נעלה כו', אבל לא שהכח האלקי הוא הדבר כו', כי אלקות הוא דבר (איז א זאך) ומה שנפרד מאלקות אינו במציאות דבר כלל כו', אבל כל דבר שאין בזה איסור ואדרבה יש בזה כוונה אלקית ה"ז בבחי' מציאות דבר ואין לך דבר שחוץ ממנו ית' כו'. נחזור לענינינו שזה דבר פשוט שאין שום דבר נפרד שזהו האמונה פשוטה דנש"י באחדות ה' כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.