תרסז

הנשמות כו', ובכדי שיהיו העולמות בבחי' יש זהו דוקא ע"י מיעוט הירח שנעשית בבחי' אספשא"מ כו', וזהו בחי' חיצוניות המל' בחי' דבור העליון שהאותיות מעלימים ומסתירים כו'. ולכן נש"י דשרשם מבחי' פנימיות הדבור (דמשו"ז הן בבחי' אלקות כו' כנ"ל וז"ע כנס"י שרש ומקור דנש"י כו') ה"ה מאמינים בחידוש ההשפעה מאין ליש תמיד וא"צ לאות ומופת ע"ז, משום דשרשם מבחי' פנימיות הדבור שזהו בכלל המח' דשם ההמשכה מבחי' אין ליש תמיד כו' כמ"ש בסי' בהבי' דאתה הצבת. וצ"ל הכוונה דשם ההמשכה מאין ליש היא בגילוי כו', שהרי גם בחיצוניות הדבור ההמשכה מאין ליש תמיד ואינו נפסק ח"ו כרגע, רק שהוא בהעלם והו"ע הפסק הדבור וכמו ענין ניחר גרוני כו' בתו"א ד"ה ושבתי בשלום, שזהו בבחי' ירידת המל' בבי"ע שהחיות האלקי שהוא בחי' הקול מכוסה ומוסתר וממילא גם הדבור מוסתר כו', ואינו נרגש ענין תמידת ההתהוות מאין ליש כו', אבל בפנימיות הדבור הוא שמאיר האור בגילוי ונרגש ענין תמידית ההתהוות מאין ליש כו' (וגם ענין מאין ליש כמו שהוא מבחי' פנימי' המל' הוא באו"א

מכמו שמבחי' חיצוניות המל' כו' כנ"ל). ובפרטיות יש בעבודה דנש"י ב' המדרי' דבחי' פנימיות המל' וחיצוניות המל', והן ב' בחי' כלה הנא' בשה"ש בחי' כלה עילאה וכלה תתאה כו', דבד"כ נק' המל' בשם כלה שהוא בחי' כליון כו' להיות שהמל' היא שמקבלת האור מבחי' ז"א דסיהרא לית לה מגרמי' כלום רק שמקבלת מן השמש כו', דכמו"כ בחי' המל' מקבלת האור מז"א כו', ובחי' פנימיות המל' דהיינו כמו שהיא באצי' הוא שמקבלת האור לעצמה שזהו למעלה עדיין מבחי' השפעה וגילוי לבי"ע כו', ובחי' חיצוניות המל' הוא הגילוי לבי"ע כו' כנ"ל (וכמשנת"ל פ' רפ"ה בענין פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים כו'). וזהו ואמונה כל זאת וקיים עלינו דזאת ל' נוק' וקיים עלינו ל' דכר והיינו ב' הבחי' שבמל' שהיא בבחי' מקבל ובחי' משפיע כו', דבחי' מקבל שבה הוא למעלה מבחי' המשפיע שבה שהו"ע שנעשית ראש לשועלים כו' (ומבו' במ"א שזהו ב' המדרי' דים וארץ כו'), ולהיות שהיא בחי' מקבל ה"ה בבחי' כלה ל' כליון כו' (ולכאורה מה שהמל' נק' אספה"מ הוא שיש לה אור בעצמה כו', אך בסי' בענין

הנ"ל מבו' מפורש כנ"ל ומבו' באריכות בפה"מ), וכמו"כ בחי' חיצוניות המל' שהוא בחי' משפיע שבה ה"ז בבחי' כלה להיות שהיא בבחי' ירידה והמשכה ה"ה משו"ז בבחי' כליון כו'. והענין הוא דהנה יש ב' פי' בכלה הא' מל' כלה שארי ולבבי ות"י אשתיצי גושמא שהוא בחי' כליון לגמרי המכלה ומבלה הכל (והו"ע ביטול במציאות כו', וכן בכליון ותשוקה הוא שהתשוקה היא באופן כזה שאין לו רצון זר כלל כו'), והב' הוא מל' כלתה נפשי שהו"ע התשוקה שנש"י משתוקקים לאלקות כו', ובחי' כלה עילאה הנ"ל הו"ע למס"נ באחד. דהנה נת"ל דמבחי' פנימיות המל' לא היו העולמות בבחי' יש כו', וע"כ בעבודה הוא בחי' יחו"ע דכולא קמי' כל"ח כו', והוא ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל כו' ה' אחד, דהגם שנבראו ז"ר וארץ ה"ה בטלים ומיוחדים בתכלית כמו קודם שנתהוו ממש כו', להיות דהתהוות המציאות הוא מבחי' הצמצום דוקא כו', וזה מורגש בהאדם מבחי' האותיות שבו שיש אותיות הדבור ואותיות המח' שהן בחי' חיצוניות בינה, וכן יש אותיות בפנימיות בינה ובכח החכ' וכן ברצון ותענוג עד גם בעצם הנפש וכידוע שהנפש מלאה אותיות כו', וההפרש ביניהם הוא דאותיות הדבור הן בבחי'