תרמט

ח"ו, ואינו דומה לאין דברי' לגבי יצי' דהאין דברי' הוא אותו המהות דיש דיצי' אלא שהוא בבחי' אין רוחני לגבי' כו', משא"כ באין דאצי' שאינו מהות בחי' היש דברי' כו'. הנה לכאורה משמע שגם בחי' המהות דנבראים נמצא כלול בבחי' מל' דאצי' כו', וכדאי' בע"ח שיש כל מיני דצ"ח באצי' וכמו שנק' המל' בשם סלע ואבן ולפעמים בשם עפר ולפעמים בשם שושנה ותפוח כו'. והענין הוא עד"מ כשיצייר האדם בשכלו ומחשבתו באיזה דומם או צומח הרי נעשה ציור אותו הדבר במחשבתו בבחי' הרוחניות של המח' שלו ממש כמו שמצויר הדבר בגשמיות, וכפי אופן הרצון בלבבו לחשוב יחשוב אם בתפוחים או באבנים וכיוצא וכן יתהוו הציורים במחשבת שכלו כו', רק שבמחשבת האדם ה"ז בכח לבד ואין בזה פועל כלל כו'. והדוגמא מזה יובן למעלה בהיות שבחי' אצי' בכלל הוא בחי' רצון המאציל להשפיע מן העצמות כו', שהרצון הזה הוא האמצעי להיות התהוות העולמות כו', כדאי' בזהר כד סליק ברעותי' למברי עלמא ואי' בע"ח שזהו בחי' הרצון דא"ק דברצון זה נכלל כל מה שנתהווה בעולמות והוא בחי' הממוצע כו'

כמשנת"ל פ' קס"ד ואח"ז, וכמו"כ בחי' האצי' הוא בחי' הרצון להתהוות העולמות כו', רק שבא"ק הוא בבחי' העלם עדיין שזהו ראשית ההתהוות שאין בו בחי' פרטים עדיין וכמו חומר הראשון כו' וכמו שנת' שם, ובאצי' בא הרצון בהתגלות, דאצי' הוא בחי' גילוי ההעלם כו' וכמשנת"ל פ' שי"ג, וכמו עד"מ הרצון באדם שמטה שכלו ומדותיו לאופנים פרטים בשינוים רבים והנפש עצמה הרי אחת היא בבחי' יחידה, והשכל ומדות מתפשטים בגילוי מההעלם באופנים שונים לפי רצון הנפש כו', כמו"כ עצמות המאציל הוא כמשל יחידה והאורות הנאצלים מההעלם אל הגילוי בבחי' חו"ב דאצי' וכן המדות דאצי' הוא רק בחי' הגילוי אור מן ההעלם לפי רצון המאציל כו'. ואמנם מה שבא מן השכל והמדות לאיזה ענין פרטי כמו לחשוב בדומם דאבן הנה מיד יתהווה במח' אותיות הציור של הפרט ההוא כו', והן הנקראים יו"ד מאמרות דאצי' כמו מא' תדשא הארץ ומא' יהי רקיע הכוללים כל פרטי הנבראים כו', וכמו שבאדם יבוא מציור הרוחני שבמח' לגשמיות כן למעלה הרי מבחי' האותיות דאצי' שציירו הדצ"ח הוא כח האלקי השופע

ומהווה מאין ליש ממש הרקיע הגשמי ממא' יהי רקיע שבמח' ודבור כו', ומה שנק' המל' בשם סלע ואבן היינו כשבאו אותיות דאצי' להיות כח אלקי להוות מאין בחי' הדומם דבי"ע אז גם כח האלקי הזה יקרא בשם אבן ע"ש השפעתו כו', כמו עד"מ מחשבת האבן באדם כו', וכן מה שהמל' נק' תפוח הן האותיות המהווים את התפוחים דבי"ע שנק' המקור ג"כ בזה השם כו' וכן בכל מיני דצ"ח כו'. וא"כ הרי מהות דצ"ח דבי"ע הי' תחלה בבחי' האותיות דבחי' מל' דאצי' (וגם באותיות דמדות ומח' דאצי' כו'), וידוע דמציאות הנבראים הוא ג"כ בחי' אותיות כו' (ועמ"ש במ"א בהגהות לתו"א ד"ה פתח אלי' בענין הפרסא כו'), ולכאורה אין זה התחדשות כו' (ובפרט לפי הידוע שלמעלה הרי כח אינו חסר את הפועל הרי כל הדצ"ח שנתהוו בבי"ע נמצאים כלולים באצי' כו', ובאמת בבחי' כח ופועל למעלה הוא שהפועל הוא לפי אופן הכח כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ הרי נמצאים הנבראים בבחי' כח באצי' וה"ז ג"כ כמו העלם וגילוי שאינו התחדשות כו'). אבל האמת הוא דבריאה יש מאין הוא שלא הי' מהות היש כלל תחלה בהעלם במקורו באצי' (ועמשית"ל פ' שכ"ח), שהרי אין ערוך והשתוות כלל