תרמח

הגבלה להגילוי וההתהוות כו' מפני שהמקור הוא בבחי' הגבלה וההתהוות היא בחי' גילוי ממקורו דהיינו שהוא הארה ממש ממקורו כו', אבל ביש מאין שהמהווה אינו בבחי' מציאות ואינו בבחי' הגבלה כלל בעצמו (ר"ל ההגבלה שבהמתהווה לא יש בו כלל כו'), וההתהוות אינו בבחי' גילוי ממנו כ"א שמתהווה דבר חדש שבאין ערוך לגמרי כו', ע"כ אין בזה הגבלה כלל ותהי' ההתהוות עד אין שיעור כו'. וי"ל דכמו"כ הוא גם בבחי' סוכ"ע שהמדרי' בזה הן בבחי' בלי גבול כו' דלבד זאת דכל מדרי' בעצמה היא בל"ג הרי אין גבול ושיעור כלל לריבוי המדרי' כו', דממכ"ע שזהו בבחי' עליון ותחתון ומשתלשלים זמ"ז יש בזה מדה ושיעור כו', וכמו גדול אדוננו ורב כח שיעור קומה של יוצ"ב כו', וגם מ"ש ולתבונתו אין מספר אין זה בבחי' בלי מספר ממש כו' וכמ"ש במ"א, אבל בבחי' סוכ"ע הוא בבחי' בל"ג ממש, וכידוע בענין אנת הוא חד ולא בחושבן שהוא בחי' חד בעצם, וע"כ ההתפשטות הוא בלי חושבן ממש בבחי' ומדרי' עד אין שיעור כו'. וידוע דבסוכ"ע יש ג"כ בחי' השתל' הכתרים זמ"ז כו', וי"ל לפי

שהמדרי' הן באין ערוך זל"ז בחי' עד ולא עד בכלל כו' ע"כ הן בבחי' בל"ג כו', רק שבסוכ"ע הרי בעצם מדריגתן הן בבחי' בל"ג כו', וביש מאין מפני שההתהוות היא בדרך אין ערוך ה"ז בבחי' בל"ג כו'), והיינו מפני שהאין הוא בחי' אין אמיתי וההתהוות הוא בבחי' התחדשות ע"כ ההתהוות היא בבחי' בל"ג כו'.

קיצור. והדוגמא מזה בעולמות בי"ע שהן בחי' עו"ע, ברי' רק אפשרות המציאות, ומל' דברי' אין לגבי יצי' (והט"ס הן כמו אין הנעלם) וה"ז ג"כ מציאות, ובאמת הוא עיקר היש לגבי יצי', וכן יצי' לגבי עשי', אבל מל' דאצי' אין ממש לא דבר, ולא נמצא בו דבר, וההתהוות יש ודבר שזהו התחדשות, וכמו התהוות גשם הצמיחה מכח הצומח, ולכן יכול להיות הצמיחה בלי שיעור, וכמו"כ ביש מאין להיות המקור אין שאין היש כלול בו, וההתהוות הוא מהות אחר, ע"כ הוא בבלי שיעור וגבול.

שיח) והנה לכאו' גם בחי' אין דמל' דאצי' אינו בחי' אין אמיתי כ"א אדרבא הוא עיקר בחי' היש כו', וכידוע בענין אל דעות ה' ב' דעות דעת המקבל ודעת המשפיע שהן הפכים זמ"ז כו', דהנה ד"ת שזהו דעת המקבל הוא שלמטה יש ולמעלה אין, וכמו והחכ' מאין תמצא הרי החכ' הנמצאת היא בחי' יש והכח השופע המהווה אותה מאין הוא בבחי' אין, ולגבי כח השופע הוא בהיפך שהחכ' הנמצאת היא בבחי' אין דכלא חשיבא ממש לגבי העצמות שהוא אמיתת היש כו', דכמו"כ הוא בהתהוות העולמות מאין ליש שנק' האצי' בשם אין לגבי בי"ע שהם היש ודבר מה, ובאמת הוא להיפך שהאצי' הוא אמיתת היש כי הוא העצם וכל דיירי ארעא כלא חשיבא שהנבראים הן בחי' אין באמת כו'. וא"כ הרי כמו שנת"ל בבי"ע שהמקור הוא אמיתית היש לגבי המתהווה כמו מל' דברי' לגבי יצי' כו' כ"א שהוא בבחי' אין רוחני לגבי', הרי לכאורה כמו"כ גם בבחי' מל' דאצי' לגבי בי"ע כו'. רק צ"ל שנק' אין אמיתי מפני שהמציאות דבי"ע לא נמצא בבחי' המל' כלל, ומה שאצי' הוא אמיתית היש היינו שהוא אלקות שזהו האמיתית והנבראים אינם מציאות אמיתי כו', אבל לא שבאצי' נמצא ענין היש