תרמז

לעשי' כו', דבחי' מל' דברי' הוא בחי' האין של היש דיצי', וכידוע דברי' נק' חשך ויצי' אור וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך כו', ונודע דמה שנק' חשך היינו שאינו בבחי' יש מורגש עדיין כמו היצי' שנק' התגלות היש שהוא בחי' יש מורגש כו', משא"כ בריאה אינו בבחי' יש ומציאות כ"א בבחי' אפשרות המציאות לבד כו' כידוע, וע"כ נק' הברי' אין שנעשה ונתהווה מזה בחי' היש דיצי' כו', וכמו התהוות הדבור מהמח' כו', ומה שנעשה מקור ליצי' הוא בחי' מל' דברי' לבד, דהט"ס דברי' ה"ה למעלה מלהיות גם בבחי' מקור ליצי' כו', וה"ז כמו עד"מ ברב ותלמיד שהאין הנעלם הוא למעלה לגמרי מהמקבל, וגם ההשפעה הבאה להמקבל שזהו בחי' החיצוניות הרי מה שהוא לפי ערך כלי המקבל ה"ז בבחי' הגשמה לגבי מה שהרב יודע ומשיג בזה שהוא בחי' אין לגבי המקבל כו', וכן מל' דיצי' שנעשה כתר לעשי' ה"ז כמשל ההשפעה לתלמיד קטן כו'. וכ"ז הוא באמת בחי' עו"ע שהאין דברי' אינו אין אמיתי רק אין רוחני לבד, דגם אפשרות המציאות הוא בחי' מציאות רק שאינו יש ממש, אבל ג"כ אינו אין ממש כו', ובאמת

אדרבא הוא עיקר היש של ההשפעה שזהו אמיתית המדרי' העליונה שבבי"ע ובחי' היצי' וכ"ש העשי' ה"ז בחי' אין וכלא חשיבא כו'. וכ"ז הוא בעולמות בי"ע שהן בבחי' עו"ע כו', אבל מאצי' לבי"ע ה"ז מאין ליש ממש דבחי' מל' דאצי' הוא בחי' אין אמיתי לגבי בי"ע שאינו בבחי' דבר ומציאות כלל כו', וכידוע דבחי' מל' דאצי' הוא בחי' אפיסת המציאות והעדרו כו', ובחי' המציאות דבי"ע (דהיינו הכלים דבי"ע וגם האורות דנ"ר שבא בבחי' אור של תולדה כו' ומכ"ש הנבראים דבי"ע) הן באין ערוך לגמרי לגבי בחי' המל' ונתהוו בבחי' התחדשות ממש כו', דבלא דבר לא יש בחי' דבר כלל וה"ז התהוות חדשה ממש שלא הי' כלל קודם שנתהווה כו'. והדוגמא לזה כמו צמיחת התבואה והפירות מכח הצומח שבארץ הרי בכח הצומח לא נמצא מציאות התבואה והפירות כלל ובאו בדרך התחדשות ממש כו', רק שבצמיחה הרי יש תחלה זריעת הגרעין ועי"ז הוא הצמיחה כו', אך זהו דוקא ע"י רקבון הגרעין שנפסד צורתו ומציאותו לגמרי כו' (ומ"מ אין זה בבחי' יש מאין ממש, והדוגמא מזה הוא בהתהוות הכלים בעקודים כו'

וכמשנת"ל פ' קל"ב), אמנם יש צמיחה שלא ע"י הזריעה שצומחים כמה עשבים ואילנות וגם פירות שלא ע"י זריעה כלל וה"ה בבחי' יש מאין ממש כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ך' דביסוד העפר יש כח הצמיחה מאין ליש כו', ולכן הצמיחה היא בבחי' בל"ג שגם ע"י זריעה הרי הצמיחה היא לא לפ"ע הזריעה דמגרעין א' יכול להיות ריבוי גרעינים וכמו ויזרע יצחק כו' וימצא מאה שערים כו', וביותר בהצמיחה שלא ע"י זריעה הרי צמיחת העשבים והאילנות הן עד אין שיעור ממש כו', ומה שיש הפסק לפעמים בצמיחה הוא מפני שמתייבש הארץ ואינו כלי לכח הצומח, אבל מצד כח הצומח אין בזה שיעור והגבלה כלל כו', ולא כמו בעו"ע העלם וגילוי שנכלה כחו כו' כמשנת"ל פ' שי"ב, וזהו מפני שהמקור הוא בבחי' אין ממש שאינו בבחי' מציאות כלל, והמתהווה אינו נמצא כלול במציאותו בהאין האלקי וההתהוות היא התהוות חדשה שאינו במדרי' מקורו כלל, וע"כ ההתהוות היא בל"ג ולא יכלה כחו לעולם כו' (והא בהא תליא דכאשר המהווה והמתהווה הן בערך זל"ז היינו שהמהווה הוא בבחי' מציאות וההתהוות הוא בבחי' גילוי ההעלם לבד והוא בחי' אין ויש רוחני כו', יש