תרמו

תכלית דקות כלי שכלו המובדלים בערך מכלי שכל המקבל כו', והיינו שגם חיצוניות השכל מה שבא בהשגה הרי הרב כמו שמשיגה ומסבירה לעצמו לפ"ע כלי שכלו ה"ה באופן אחר בבחי' ריבוי האור והגילוי בהשכל ובעומק הענין כו', וכמו שמביא את הענין להתלמיד עם היותה בתכלית הדקות ה"ז בבחי' יש לגבי כמו שהוא בעצמו שנק' אין לגבי' כו', והיינו דחיצוניות השכל כמו שמשיג אותו הרב הוא בחי' האין של המקבל, שהוא השכל הנשפע אל המקבל כו' (וגם בההשפעה גופא מה שמשפיע להמקבל הרי הרב המשפיע רואה ומשיג בזה בחי' עומק ודקות הרבה ממה שהתלמיד משיג בזה גם בדקות כלי שכלו כו'), ומלבד זה יש עוד בחי' אין נעלם לגבי התלמיד והוא עומק ופנימיות השכל הזה שא"א לו כלל להשפיע להתלמיד ולהבינו בזה כי זה למעלה מכלי שכלו לגמרי, ובהכרח להעלימו לגמרי ולהשפיע לו באופן שלא יהי' ניכר ונרגש כלל בההשפעה כו' (רק מה שנמצא נעלם באותיות קצרות כו' וכמ"ש במ"א), דהעומק והפנימיות הזאת היא בבחי' אין יותר וההשפעה היא בבחי' הגשמה יותר לגבי פנימיות זאת כו'. והנה כאשר צריך

הרב להשפיע עוד שכל זה לתלמיד הקטן מהתלמיד הראשון הרי צריך להשפיע אותו בבחי' הגשמה יותר כו', עד שבחי' דקות ההשגה של התלמיד הראשון ה"ז בבחי' אין לגבי התלמיד הקטן ממנו כו' (וגם בזה יש ב' בחי' אין הנ"ל האין של החיצוניות והאין שהוא בחי' הפנימיות כו', והכל הוא מה שמושג בתלמיד הראשון והוא בבחי' אין לגבי התלמיד הקטן כו'), וכ"ז אינו בבחי' אין ממש שהרי האין של התלמיד הקטן ה"ז בחי' יש בתלמיד הראשון, וכמו"כ בחי' האין כמו שהוא אצל הרב אין זה אמיתי רק בחי' אין רוחני לבד שהוא ג"כ בבחי' מציאות דבר שכל כו', ואדרבא הוא אמיתת היש של השכל הזה כמו שהוא לאמיתתו, והשגת התלמיד הוא בחי' אין שאינו כפי אמיתת הענין וכלא חשיב כו', וגם שהאין של המשפיע יש לו ערך ושייכות מ"מ להיש של התלמיד ויכול לבוא ע"ז, וכמו שקאים אינש אדעתי' דרבי' כו' שבמשך זמן ע"י ההתעסקות בהענין הנשפע לו יבוא גם הוא על העומק כמו שהרב מבין ומשיג את הענין כו' (ובמ"א מבו' שיכול לבוא גם על עומק פנימיות השכל שהוא בחי' האין הנעלם הנ"ל), והיינו לפי שאינו בבחי' אין אמיתי ע"כ יש לו ערך ושייכות כו'.

קיצור. והנה יש מאין היפך העלם וגילוי, שהאין האלקי הוא אין ממש וההתהוות יש ממש בבחי' מהות אחר לגמרי, ולא כמו בעו"ע שזה יש מיש רוחני, וכמו המתיקות שבמזל והמתיקות שבתפוח שהוא הטעם, וכן בשכל ידיעת הרב בחיצוניות השכל ה"ז אין (ופנימיות השכל הוא אין נעלם) וההשפעה גם לתלמידו היותר גדול ה"ז יש, והיש דתלמיד הגדול הוא אין לגבי תלמיד הקטן, והרי אין זה אין באמת, כמו"כ האין של התלמיד אינו רק אין רוחני, ובאמת הוא עיקר היש וההשפעה היא כאין לגבי'.

שיז) והדוגמא מזה יובן בסדר השתל' דעולמות בי"ע (וכן הוא בהשתל' הע"ס

דאצי' זמ"ז כו'), דמל' דברי' נעשה כתר ליצי' ומל' דיצי' כתר