תרכג

יצור כו'), הרי ההשפעה מהמדות אינו מוכרח שיהי' דוקא למי שהוא זולת לגמרי היינו נפרד ונבדל ממנו כו', שהרי שייכות השפעת המדות גם לבנים וקרובים ואוהבים אמיתיים, משא"כ המלוכה שאינה שייכה על הבנים כ"א על עבדים דוקא, דהדוגמא מזה למעלה דמהמדרי' שלמעלה מבחי' המל' לא הי' התהוות העולמות בבחי' יש ומציאות כו', ובכדי שיהי' התהוות העולמות בבחי' יש זהו מבחי' המל' דוקא כו', וענין ישות העולם אין הכוונה רק בעולמות בי"ע שגם בחי' א"ק נק' אדם דברי' כו' שכל מה שנתהווה אחר הצמצום הכל הוא בחי' יש ומציאות כו', ומצד המדרי' שלמעלה מהמל' לא הי' ענין הצמצום כלל והי' הכל במדרי' אוא"ס שלפני הצמצום (בחי' אצי' דכללות) כו', ורק מפני שעלה ברצונו ית' אנא אמלוך שזה שייך על הנפרדים דוקא כו', משו"ז הי' הצמצום להיות התהוות הנבראים בבחי' יש ומציאות ומתלבש בהם אור וחיות אלקי שבבחי' הארה מצומצמת להחיותם תמיד, וכמא' המחדש בטובו כו' שזהו חיות שנתחדש תמיד ממקורו ע"י הפסק הצמצום כו'.

קיצור. ובה"ע יקדים מ"ש ארוממך אלקי המלך, רוממות הוא בחי' כשב"כ שלמעלה מאצי' שההתחלה מחיצוניות ח"ס, ועיקר הרוממות פנימיות הכתר שלמעלה ממקור לאצי', והך' דארוממך מורה על המשכת הרוממות, גם לרומם אלקי המלך הוא מקור העולמות בחי' מל', דחו"ב למע' מהעולמות, ומדות שייך גם למקורבים, ומלוכה היא דוקא על נפרדים, ובשרשו הוא הרצון דאנא אמלוך שבשביל זה הי' הצמצום.

שו) והנה ידוע דענין המלוכה הוא רק התפשטות שמו לבד וכמו מלך שמו נקרא עליהם שהוא בחי' שם לבד, דהרי עצם המלך אינו מתפשט במדינה רק שמו לבד הוא שמתפשט במדינה, וידוע דשם הוא רק הארה חיצוניות שנבדל מן העצם כו', דהנה במ"א מבו' דשם ואור הוא ענין א' דמה שבמדרש נק' שם נק' בל' הזהר והקבלה אור, וכדאי' בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבד, שזהו מ"ש בע"ח טרם שנאצלו הנאצלים כו' הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', ובלשון המקובלים הוא הנק' אור א"ס כו', מ"מ מחולקים המה בענינם שהאור הוא גילוי והוא דבוק בהעצם והשם הוא העלם ואינו דבוק בהעצם כו' (וי"ל שלמעלה כללות הגילוים הם בבחי' שם לגבי עצמות, וזהו מצד הבדלת העצמות מן הגילוים כו', וכידוע דעצמות אינו בבחי' מקור לגילוים רק שכל הגילוים נמצאים ממנו כו', הרי נמצאים ממנו בדרך נבדל כו', וזהו דאור ושם הם ענין א' ולכן בל' התורה נא' הכל שם שגם אור הוא בכלל שם כו', רק בפרטי המדרי' הם שני ענינים), דהנה אור הוא גילוי שניכר ונגלה לכל, משא"כ השם כמו שם

האדם שאינו ניכר ונגלה לזולתו כלל, וגם לעצמו אין השם ניכר, והגם שע"י השם נמשך החיות שהוא מורגש אל האדם, מ"מ מה שזה ע"י השם אינו מורגש לו כו', ואינו דומה לענין האור שהגילוי לעצמו הוא בבחי' גילוי אור יותר, משא"כ בשם הרי השם אינו ניכר איליו כו' (ולכאו' ענין השם הוא כמו כלי אל האור שהחיות והאור מתלבש באותיות השם, ומשו"ז אין השם נרגש להיותו רק כלי לבד, והחיות המתלבש הרי נרגש הוא כו', צ"ל בזה דהנה באור וכלי הרי הכלי פועלת בהאור שעי"ז יהי' בגילוי ושיהי' הגילוי כפי מהות