תרכב

הכתר הוא למעלה מהשתל' זהו שמרומם מן העולמות כו', והרמ"ז בזח"ג דפ"ח כ' שהתחלת האצי' הוא מבחי' ח"ס והיינו דבחי' חיצוניות ח"ס שזהו מקור חכ' הגלוי' ה"ז בכלל האצי' וא"כ בחי' הרוממות שבכתר הוא בחי' כתר שבכתר כו', וכמו הרצון שלמעלה מכל הכחות ומובדל מהם שכל הכחות הן בהגבלה ובאים בבחי' התלבשות ותפיסא כו', משא"כ הרצון שהוא כח הבלתי מוגבל ואינו בא בבחי' התלבשות ותפיסא כו' וכמשנת"ל באורך בענין הרצון מפמ"ט ואילך, וז"ע שאין טעם לרצון היינו שהרצון אינו נתפס בטעם, שגם כשיש טעם אל הרצון מ"מ הרצון הוא בעצם מהותו כו', והוא רק שיש טעם אל הרצון לא שהרצון הוא בבחי' טעם (כמו במוחין ומדות כו'), ולכן המצות הן בחי' רצה"ע אף במצות שיש עליהם טעם כו', ופעולת הרצון בכל הכחות הוא בדרך הכרח כמו כח עליון כו' וכמשנ"ת כ"ז לעיל. אמנם אמיתת הרוממות שבכתר אין זה בבחי' חיצוניות הכתר שהרי זה בבחי' מקור עכ"פ להשתל' שיש לזה שייכות אל ההשתל', ועם היות שהוא בבחי' רוממות עליהם ולא כמו ח"ס מקור חכ' הגלוי' שזהו בבחי' קירוב, משא"כ

בחי' הכתר שהוא בבחי' הרוממות כו', מ"מ אין זה בבחי' רוממות עצמי רק שמרומם על הנאצלים כו', ולכן גם הכתר נמנה במנין הע"ס והיינו בחי' חיצוניות הכתר כו' וא"כ אינו בבחי' רוממות ממש כו', ואמיתת הרוממות הוא בחי' פנימיות הכתר שאינו נמנה במנין הספי' כלל ומובדל מהם לגמרי והוא בחי' עתיק ל' העתקה שנעתק ונבדל לגמרי מן הנאצלים כו', להיות שעתיק זהו בחי' עצמות א"ס שמרומם ומנושא מצ"ע וכמש"א המלך המרומם לבדו כו'. ולפ"ז צ"ל מה"ע ארוממך דמשמע לרומם ולהגבי' למעלה מאחר שזהו מה שמרומם בעצם והוא בחי' המלך הקדוש שקדוש ומובדל בעצם כו' מה שייך בזה לרומם עוד כו'. אך הענין דפי' ארוממך הוא להמשיך בחי' הרוממות (וכמו אאלפך חכ' כו') דבחי' רוממות העצמות יהי' בבחי' המשכה וגילוי כו', וזה אות ך' שבסוף תיבת ארוממך שהוא ל' נכח שמורה על התגלות, והלא בחי' הרוממות הוא מה שסתום ונעלם כו', אלא הכוונה הוא בהמשכת הרוממות להיות בבחי' גילוי כו', וגם ארוממך מלמטלמ"ע וקאי על מ"ש אח"כ אלקי המלך היינו לרומם בחי' אלקי המלך בבחי' רוממות

העצמות כו', ועי"ז ממשיכים רוממות העצמות בבחי' אלקי המלך כו'. והענין הוא דהנה פי' אלקי הוא ל' כח מל' אילי הארץ, שזה אמר דהע"ה בעבור כללות העולם שהכח והחיות הנמשך להם מאוא"ס ב"ה להיות התהוות הנבראים ולהחיותם הוא מבחי' המלך שלהיותו מלך על כל העולם הם חיים וקיימים ונתהוו מאין ליש מבחי' זו דמלכותו ית', וכידוע דכל סיבת התהוות העולמות הוא מפני שעלה ברצונו אנא אמלוך ואין מלך בלא עם כו', דהמדרי' שלמעלה מבחי' המל' אינם בבחי' מקור לעולמות ואינם סיבה להתהוות העולמות כו', וכמו חו"ב הרי אלפים שנה קדמה תורה לעולם שאינם בבחי' מקור כו', וגם אינם סיבה אל ההתהוות היינו דמצד חו"ב אינו מוכרח שיהי' התהוות העולמות כו', וכמו עד"מ באדם למטה שהשכל אינו מוכרח אל הזולת שהרי יכול לישב לעצמו ולהשכיל השכלות כו', וכמו"כ הוא בבחי' חו"ב למעלה ששייכים גם כשלא יהי' התהוות העולמות כו' (ועמשנת"ל בהפרקים מ"ו מ"ז ומ"ח), והמדות הגם ששייכים אל הזולת שהרי אינו שייך להתחסד עם עצמו רק עם זולתו כו', הנה לבד זאת שיש מדות עצמיים

שאינם שייכים אל הזולת כמ"ש במ"א (כמו"כ יש בחי' המלוכה שאינה בבחי' שייכות אל הזולת וכמו אשר מלך בטרם כל