תריט

במקורה וע"כ יש בה טבע הירידה וההמשכה כו' וכמשנת"ל פ' רפ"ט, אבל כמו שנמשכו בבחי' ההשתל' עפ"י הכוונה העליונה שהאור בא מאין ליש להיות בבחי' ירידה דוקא, והכלי היא להיות בחי' כלי אל האור שזהו ע"י שהיא מיש לאין כו', ובפרט כמו שמתחלפים פעולתיהם הרי האור הוא בבחי' ירידה והמשכה והכלי היא בבחי' עלי' כו' (ובשניהם הוא בחי' הביטול בבחי' הנחת עצמותם להיות היפך טבע העצמם כו' וכמשנת"ל), ואז בחי' מ"ה הוא מלמעלמ"ט ובחי' ב"ן מלמטלמ"ע כו'. ועוד זאת מה שש' ב"ן הוא בבחי' מלמטלמ"ע היינו שזהו עבודת הנבראים מצד עצמם שבעבודה ויגיעה שלהם ע"כ נק' זה מלמטלמ"ע, וז"ע התפלה שהיא עבודת החחתון כו', וכנודע דתפלה הוא מהמתפלל בכח עצמו כו' וכמשנת"ל (פ' רפ"ו וכמשי"ת לקמן ד"ה פדה בשלום), וז"ע שכל סדר התפלה הוא בסדר דמלמטלמ"ע וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דההתחלה היא במדרי' תחתונות ומגיע במדרי' עליונות ביותר כו', וזהו שהתחלת התפלה היא בהודאה הודו לה' כו', וקודם לזה אומר מודה אני לפניך בבחי' הודאה כללית שזהו בתכלית

הקטנות כו', דמיד בקומו משנתו חדשים לבקרים כו' ה"ה כקטן שנולד, ולכן הוא בבחי' הודאה כללית בלבד כו', ואומרו לפניך היינו בחי' עצמות אוא"ס ב"ה ונכללים בזה כל המדרי' כו', וכמו"כ הביטול הוא בעצם הנפש ובכל הכחות כו' שזהו דוקא בהודאה כללית כו', והוא שאינו יודע עדיין במה שייך השגה ובמה שייך רק הודאה, ה"ה בהכל רק בבחי' הודאה, וע"כ הביטול בזה הוא בכל הכחות כו' ובבחי' ביטול עצמי כו', דהנה בהשגה הרי הביטול אינו בכל הכחות כ"א במוחין (ובמדרי' פרטיות באלקות היינו באותה המדרי' שמשיג ומתבונן לפ"ע מעלת נפשו ולפ"ע מדרי' השגתו כו') ובא ג"כ במדות וכו', אבל הוא בהדרגה ובבחי' מיעוט כו' כנודע, והביטול אינו ביטול עצמי שה"ה רק מצד ההשגה כו', וגם השגה גופא היא בבחי' מציאות דבר כו', וע"כ כשיודע ומבחין שבזה שייך ידיעה והשגה, ובזה שייך הודאה אין הביטול בשלמות בבחי' ביטול ממש ובכל הכחות כו', שהרי יש בזה חלק דהשגה שהוא בבחי' מציאות כו', ועם היות דבמה שלמעלה מהשגה ה"ה בבחי' הודאה לבד שזהו ביטול עצמי כנודע, מ"מ מאחר שיש

הידיעה במה ששייך השגה, אין זה ביטל בשלימות כו', דהידיעה עושה חלישות בכללות הביטול שאינו בבחי' ביטול ממש כו' (וזהו מעלת בחי' הוד שבהוד גם לגבי בחי' הוד ומכ"ש לגבי השגה כו', עם היות דביטול דהשגה הוא בבחי' פנימי יותר כו' וכמ"ש במ"א), משא"כ בהודאה כללית שאינו יודע במה שייך השגה ובמה הודאה, הרי ההודאה היא בבחי' עצמות אוא"ס ובכל המדרי' והוא בבחי' ביטול עצמי היינו בבחי' נתינה ומסירה לאלקות בעצם נפשו ובכל הכחות שלו כו' (כן הוא בעובדי ה' באמת תחלת העבו' במודה אני כו'), רק בענין הגילוים ה"ז בתכלית הקטנות כו', ואח"כ או' הודו לה' קראו בשמו, והיינו בבחי' ידיעה דהוי' הוא למעלה מהשגה ושם שייך רק הודאה כו', ובשמו של הוי' דהיינו ש' אד' ואלקים שהוא בחי' כח הפועל שבא בהתלבשות בהנפעל שם שייך קריאה והמשכה כו', והוא ע"י הקדמת ברכת השחר שאו' הנותן לשכוי בינה ופוקח עורים כו', דהו"ע עשיית הכלים כו' ועי"ז יכול להיות בחי' ידיעה והשגה כו', אך כ"ז הוא בחי' הודאה לבד כו', ואח"כ פסוד"ז הוא ההתבוננות בענין התהוות