תריח

לאין כו', וצ"ל במדה ושיעור ובמזיגה נכונה, ואם אין זה במדה ושיעור א"א להיות ההתחברות ואינו נשלם הכוונה כלל כו'. ונת' שיש בזה ד' אופנים לגריעותא הא' שהאור הוא בבחי' אין ביותר והכלי הוא בבחי' יש ביותר, והב' כשהכלי הוא בבחי' מיש לאין ביותר שאינו בבחי' כלי כו', והג' שהאור הוא מאין ליש ביותר כו', והד' כשהאור הוא מאין ליש והכלי היא מיש לאין אם אין זה במזיגה נכונה כו'. והתיקון הוא בב' דברים הא' שיחליפו טבעם והוא שהאור יהי' מאין ליש והכלי מיש לאין ויהי' במדה ושיעור דוקא (וזהו בג' האופנים הראשונים), והתיקון הב' הוא (באופן הד') שהמאין ליש והיש מאין יהי' במזיגה נכונה באופן שיהי' פעולותיהם כפי אמיתת הכוונה כו' כמשי"ת. ונת' דכמו"כ בעבודה בנה"א ונה"ב שהן מ"ה וב"ן אין ויש נמצא ג"כ ד' אופנים הנ"ל, או שהנשמה היא בבחי' אין ביותר והגוף הוא בבחי' יש ביותר ואין להם שייכות זל"ז, או שהגוף והנה"ב הן בבחי' ביטול ביותר מצ"ע, או שהנשמה היא בבחי' מאין ליש ביותר והגוף הוא בבחי' יש כו', והתיקון הוא שיניחו טבע עצמם

ויחליפו טבעם, והוא שהנשמה תהי' מאין ליש והגוף והנה"ב מיש לאין באופן שיהי' להם שייכות זל"ז והוא כשיהי' בבחי' מדה ושיעור כו'.

דש) והנה תיקון הב' הוא בענין התכללות דאו"כ באין ויש שלהם שמתחלפים בפעולתיהם כו', והוא מה שהאו"כ מקבלים זמ"ז כו', והוא שע"י בחי' מיש לאין של הכלי יהי' בחי' מאין ליש של האור כו', והיינו מה שהכלי ממשיך את האור להיות בבחי' התיישבות בהכלי ולהאיר את הכלי כו', וע"י גילוי האור מאין ליש יהי' בחי' הביטול לאין דהכלי כו', והיינו שע"י גילוי האור בהכלי יהי' בהכלי בחי' ההתאחדות וההתכללות בהאור בבחי' הביטול דיחו"ע כו' וכמשנת"ל פ' רצ"ב ורצ"ד, דג"ז צ"ל במדה ומזיגה נכונה בביטול של הכלי בבחי' האין ובירידת והמשכת האור להיות בבחי' יש כו', וכאשר אין זה במדה נכונה הוא שהיש של הכלי הוא בבחי' אין כמהות האור ממש, והאור הוא בבחי' יש כמהות הכלי ממש אז ה"ה מתחלפים לגמרי ונעשה הכלי אור והאור נעשה כלי ושניהם אינם כלל כפי הכוונה העליונה כו', והסיבה בזה הוא הישות והמורגש ביותר כו'. ויובן זה בענין התורה ותפלה שהן הפכים זמ"ז ומביאים זה לזה כו', דהנה ידוע דתורה ותפלה הן רצוא ושוב והן בחי' מ"ה וב"ן, שהתורה היא

בחי' מ"ה וכמ"ש זאת התורה אדם בגימ' מ"ה כו', והעבודה דתורה היא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', ותפלה היא בחי' ב"ן וכמ"ש ואני תפלה דתפילה היא בבחי' מל' שהיא בחי' ש' ב"ן כנודע, והעבודה דתפלה היא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע ואני תפלה וכמו למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע כו', וכמ"ש במ"א ההפרש בין תפלה לתפילין דשניהם הם ל' התחברות וכמו התופל כלי חרס כו', רק שתפילין הן ההתחברות מלמעלמ"ט ותפלה ההתחברות מלמטלמ"ע כו', והגם דמ"ה וב"ן הן בחי' אור וכלי והרי האור הוא בבחי' העלאה היינו העלי' וההתכללות במקורו והכלי היא בבחי' ירידה והמשכה דוקא כו' וכמשנת"ל פ' רפ"ד (ומשו"ז מבו' במ"א דמ"ה הוא בחי' רצוא וב"ן בחי' שוב וכמו רוח האדם העולה כו' ורוח הבהמה היורדת כו'), זהו כמו שהן בעצם מהותם בבחי' אין ויש כו', שהאור הוא בבחי' אין בעצם מהותו להיותו בבחי' דביקות במקורו וע"כ יש בו טבע העלי' שזהו בחי' האין ביותר כו' וכמשנת"ל פ' רע"ט, והכלי היא בבחי' יש מפני שאינה בבחי' דביקות