תריא

עצמיות כו', ואם הי' לו חשבון צדק בהלא טוב מההסתרים ומהענינים ההפכיים הרי הי' לו זה בבחי' מרירות ובתשו' אמיתית שיתקן דרכיו כו', וכאן הרי אינו מתעורר לתקן דרכו רק לצאת כו', והיינו מפני שאין לו חשבון מה לא טוב לו רק שלא טוב לו מה שהוא למטה בלי חשבון כלל כו', וכמו"כ אם הי' לו חשבון בהטוב לא הי' צר לו היותו למטה אדרבא הי' לו עונג בזה, ואז גם רצונו בהעלי' הי' בהדרגה ובאיזה מבוקש טוב, כי ע"י הנחה ותנועה זו בנפשו בהטוב למטה עי"ז הי' העלי' ג"כ במבוקש טוב שהיתה העלי' בבחי' קירוב ודביקות או בבחי' נתינה ומסירה (איבער געגעבנקייט), אך באופן הנ"ל כשם שאין לו חשבון בעניניו למטה כמו"כ גם חפצו ותשוקתו בהעלי' הוא בלי שום איזה מבוקש כלל ואין בזה לא קירוב אמיתי וכ"ש שאינו בבחי' נתינה כו', כי אין לו הרגש בענין העלי' שרוצה להיות בבחי' קירוב וכה"ג כ"א ההרגש וכל ענינו הוא שאינו רוצה להיות למטה וכל חפצו הוא לצאת כו', ובד"כ הוא שאינו רוצה להיות היפך טבעו והוא בחי' מורגש שאינו רוצה בהירידה כ"א להיות כטבעו לצאת

ולעלות כו'. והאופן הב' הוא שההתעוררות תשו' הוא שלא טוב לו מעניניו הפרטים בסו"מ וע"ט וזה מביא אותו להתפעלות גדולה ביותר כו', כי מצד הנשמה באמת אינו יכול לנשוא את הענינים ההפכיים מאלקות וע"כ הוא מתעורר בהתעוררות גדולה ביותר כו', אבל אין זה בהרגש פנימי והיינו שאינו א פנימיות'דיקער דערהער כ"א א התפעלות'דיקער דערהער, וע"כ ההתפעלות היא לא בהדרגה כ"א בהתעוררות גדולה ביותר (שזה מצד הנשמה כו'), ומאד מאד לא טוב לו ואינו מוצא נוחם לנפשו כלל, ואלו הי' ביכולתו לצאת מן הגוף הי' חפץ בזה מאד אבל זאת הוא חפץ להשליך הכל מנגד ולהיות מופשט מכל עניני הגוף לגמרי, ורק בזה ימצא נוחם לנפשו כו', והיינו שברצון זה שנעשה אצלו בעת ההיא להשליך הכל כו' שבאמת הוא רק מדמה לבד שמדמה להשליך הכל מנגד ובזה ימצא נוחם לנפשו כו', וכ"ז הוא רק לשעתה וכאשר יוצא מהתעוררות זאת ובא אל עניני הגוף אינו נמצא בזה גם רושם מהתעוררות הקודמת, ובאמת באמיתת התשובה צ"ל כן להשליך חייו מנגד אך זה כאשר התשובה היא מן הנה"ב, דכאשר הנה"ב נעשה לו צר

מעניניו ורוצה להשליך הכל מנגד, הכוונה בזה על החומריות, כי הנה"ב אין בו הרצון לצאת לגמרי (ניט לעבן) כי טבעו הוא בבחי' ירידה כו', וע"כ מה שהנה"ב חפץ להשליך הכל מנגד הוא לצאת ולהשליך החומריות שלו, וזה טוב כו', אבל הנה"א כשרוצה להשליך הכל מנגד אין זה ענין אמיתי כו', כי באמת הוא רוצה לצאת מן הגוף רק שאינו יכול וע"כ ה"ז בא ברצון להשליך הכל כו', אבל אין בזה הגבלה (משום שבהעלם לא זה לבד הוא רצונו האמיתי) ה"ז בבחי' התעוררות לבד ואין בזה ענין אמיתי וע"ד תפסת מרובה לא תפסת מקצת כו', וע"כ כאשר יוצא מההתעוררות ובפרט בהמשך איזה זמן מה אינו נשאר מהקודם מאומה ואינו יכול לשלוט כלל על רוח תאוותיו או שאינו חושב בזה כלל לשלוט על הטבעית שלו כו', וזהו מפני שההתעוררות הי' מצד הנשמה לבד ולא הי' בבחי' שייכות אל הגוף (היינו שהלא טוב יהי' בהרגש פנימי, וגם לא יש בו הרגש הטוב הבא מן הגוף בקיום המצות בפועל וכה"ג שגם למוד התורה וכל עשיות הטוב הן ע"י הגוף שכל ההרגש הזה אין לו אז שירצה בזה) ואין להגוף חלק בזה שיתעורר

גם הוא בתשובה כו', דכאשר ההתעוררות תשובה בהנה"א היא מההרגש פנימי בהלא טוב בעניני הפרטים שלו שמצד הנה"ב (והוא כשעושה חשבון צדק בנפשו און מיט א שטארקע