תרח

בס"ד. ש"פ תצא, תרד"ע

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו, וצ"ל מ"ש ונתנו ה' אלקיך בידך דמשמעות ל' הבטחה מה"ע הבטחה זו, גם מה"ע ושבית שביו אחר שכבר אמר ונתנו מהו עוד ושבית שביו כו'. והנה במד"ר ע"פ צא הלחם בעמלק אי' מכאן אתה למד שהיו שרוים תחת ענני הכבוד דאין אומרים צא אלא למי שהוא שרוי בפנים, וא"כ כמו"כ כאן שאו' כי תצא למלחמה היינו ג"כ למי ששרוי בפנים, וצ"ל מה"ע ששרוי בפנים ומהו היציאה מבפנים לחוץ להלחם כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דהתחברות והתכללות האורות והכלים הוא ע"י שמחליפים טבעם ופעולתם דבעצם מהותם האור הוא בבחי' אין והכלים בבחי' יש רק שמחליפים טבעם ופעולתם שהאור הוא מאין ליש והכלי מיש לאין ועי"ז נעשה התחברות והתכללות שלהם כו', וא"כ בהכרח שיהי' במזיגה נכונה ובא"ל א"א שיהי' ההתכללות כו', ונת' דכאשר אינו כדבעי יש בזה ד' אופנים לגריעותא הא' שהאור הוא בתכלית האין והכלי בתכלית היש שאז א"א להיות ההתחברות כלל, הב' כשהכלי היא מיש לאין ביותר שאז אינה בבחי' כלי כלל, הג' כשהאור הוא

מאין ליש ביותר והכלי גם היא בבחי' יש שזהו קצה האחרון לגריעותא, והד' כאשר האור הוא מאין ליש והכלי מיש לאין רק שאינו במזיגה נכונה שאינה נשלם בזה הכוונה העליונה כו'. והתיקון הוא ע"י ש' מ"ה שהוא מבחי' עצמות א"ס שהביטול בזה הוא בבחי' הנחת עצמותו שהאור והכלי לא יהיו כפי טבעם העצמי כ"א שיהיו כפי הכוונה העליונה כו'.

שי"ן) והנה בתיקון הנ"ל יש בזה ב' עניני תיקון, הא' בהאו"כ מצ"ע שהאור לא יהי' בבחי' אין ביותר ויהי' באפשר להתחבר עם הכלי, והכלי לא תהי' בבחי' יש ביותר שיהי' באפשרה להיות כלי לאור כו', ובכלל זה הוא שהאור והכלי יהיו בערך זל"ז שלפ"ע מעלת האור תהי' הכלי כו', והתיקון הב' הוא בזה שמתחלפים פעולתיהם שהאור הוא מאין ליש והכלי היא מיש לאין יהי' זה במזיגה נכונה כפי אמיתת הכוונה שעי"ז יהי' ההתחברות והתכללות שלהם כו', דתיקון הא' הוא שמשנים טבעם, דטבע עצמם הוא שהאור הוא בבחי' אין והכלי בבחי' יש, והתיקון הוא שמשנים טבעם שהאור לא יהי' בבחי' אין ביותר והכלי לא תהי' בבחי' יש ביותר כו', והתיקון הב' הוא שמשנים פעולותיהם שהאור הוא מאין ליש והכלי מיש לאין במזיגה נכונה כו', וזהו כמשנת"ל מפ' רנ"א ואילך בהתכללות הע"ס שיש בזה ב' ענינים, הא' חלישות המדות בעצם שזהו חלישות הטבע שלהם שיתנו מקום זל"ז כו', והב' מה שמקבלים זמ"ז כמו"כ הוא באופן תיקון הנ"ל. ויובן זה בנשמות שבגופים דהנה ידוע דבכל אדם למטה יש בו

בחי' מ"ה וב"ן והיינו שהנשמה היא בחי' מ"ה והגוף ונה"ט הוא בחי' ב"ן כו', דמ"ה גימ' אדם וב"ן גימ' בהמה והו"ע וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה כו', זרע אדם הוא הנה"א דשרשו מבחי' אדה"ע שעל הכסא כו' והנה"ב שרשו מפני שור שבמרכבה כו', ואו' ע"ז וזרעתי כמו ונשמות אני עשיתי שהן ב' נשמות הנ"ל והן בחי' מ"ה וב"ן כו' ולכן הנה"א הוא בבחי' אין וביטול בעצם מהותו להיותו אלקות בעצם ה"ה בבחי' אין כו', ויש בו טבע העלי' וכמ"ש רוח האדם העולה הוא למעלה וכמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבת שהנה"א הוא כמו הלהב שעולה תמיד למעלה להכלל באלקות כו', הגם