תרא

דכשם שהספי' היו בבחי' ענפין מתפרדין זמ"ז כמו"כ היו בבחי' פירוד ממקורן כו', וע"כ לא הי' בהם בכלל הרגש הכוונה העליונה כו', ולכן לא הי' בהם הביטול דהנחת עצמותן שזהו מצד הרגש העצמות כו' (וכמשנת"ל פרצ"ד שזהו מצד כוונת נעיצת התחלה כו'), ובתהו שלא הי' הרגש הכוונה העליונה ממילא לא הי' בהם ביטול הנ"ל וגם לא הי' בהם הביטול דכולא קמי' כל"ח שזהו מצד הרגש מקורם כו', רק הי' בהם ההתכללות במקורם בבחי' מורגש ביותר כו', והוא להיותם בבחי' אור עכ"פ ע"כ הי' בהם בחי' הרצוא להכלל במקורם כו', רק שלא הי' בבחי' הנחה וביטול עצמם כ"א בבחי' מורגש כו', וזהו בהמה בה מ"ה שהי' בהם בחי' מ"ה ואין בבחי' התכללות והי' בתוקף ביותר כו', וע"ד ראומה ראו מ"ה שהביטול הוא במורגש כו', ובתהו הי' המורגש ביותר כו'. אך בחי' המל' דכל ספי' שלהם שהוא בחי' היש דכלי הי' בבחי' יש שהוא בחי' המלוכה בחי' ב"ן כו', ולא הי' בה בחי' ביטול היש לאין כ"כ לפ"ע גודל אין דאור שהי' בבחי' אין יותר מדאי כו', וזהו מפני שהאין וביטול שלהם הי' במורגש בלי הנחת

עצמותם כו', ע"כ הי' בחי' המל' שלהם בבחי' יש ביותר כו', וי"ל דבחי' המל' הוא בחי' הירידה וההמשכה שלהם וכמשנת"ל פרמ"ט דמצד האורות הי' בחי' המשכה רק שהי' בבחי' ישות דאנא אמלוך כו', או שהמל' היא בחי' הכלי ממש שהי' בבחי' יש גמור כו' שלא הי' מדידה לא בהאור ולא בהכלי והא בהא תליא כו'. וכמו ברו"ש כאשר הרצוא הוא בבחי' ביטול באמת גם השוב הוא בבחי' ביטול, כמו בקיום התומ"צ לקיים רצה"ע כו', והיינו לא בשביל לדבק נפשו ולהאיר נפשו באור האלקי כ"א כל כוונתו הוא לקיים רצה"ע לבד כו', ולמעלה מזה הוא שכוונתו הוא לעשות למטה כלי לאלקות בשביל ליחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים שיושלם הכוונה להיות לו דירה בתחתונים כו', וכמ"ש בסש"ב ספ"י לא לרוות נפשו הצמאה כ"א ליחדא כו', וגם אפי' בכוונת המצות בשביל לדבק נפשו באלקות להמשיך אור בנפשו כו', ה"ז ג"כ מצד האמת שבזה, שהרי צריך להיות הדביקות באלקות וגם צריך להאיר נפשו ואין בזה מורגש כ"כ, היינו שאינו בבחי' אהבת עצמו ולא בליטה יתירה כו', אבל כאשר הרצוא אינו בבחי' ביטול באמת אז

השוב הוא בבחי' יש ביותר והוא רק אהבת עצמו שרוצה האור והגילוי לעצמו שזה טוב לו כו' (ועמשנת"ל פרק הנ"ל בענין הכלים שהן רק לעצמן כו'). ובדוגמא כזאת יובן בתהו דמפני שהאור הי' בבחי' התכללות בהתגברות יתירה (לא בבחי' ביטול אמיתי), ע"כ הי' הכלי בבחי' יש ביותר כו' (ועמ"ש בע"ח שער הנקודים פ"ד שבתהו יצאו הכלים תחלה ואח"כ האורות, וכן מבו' בכ"מ שהכלים המשיכו אור כפי מהותם היינו בחי' אור כללי כו', הנה מ"מ הרי התהוות הכלים דתהו הי' ג"כ ע"י האור והוא ע"י הסתכלות העינים באורות דאח"פ כמש"ש רפ"א, ואח"כ נתלבש בהם אור העינים שזה עיקר האור ועמ"ש ביפ"ש שם או"ג), וע"כ לא הי' הכלי מכיל את האור כלל, להיות שאין בו בחי' הביטול כ"כ לקבל גילוי בחי' אין כ"כ כו', וה"ז כמשל הפתילה שאינה נשרפת באש שהאש מסתלק ממנה כו', וזהו ענין סיבת שבירת הכלים דתהו לפי שלא הי' הכלי בבחי' ביטול לאין כ"כ לפ"ע בחי' האין של האור שהי' עולה ונכלל בהתגברות יתירה כו', וזהו מדרי' הא' לגריעותא שהאור הוא בבחי' אין ביותר והכלי היא בבחי' יש ביותר

כו'. ובמדרי' הב' הוא בקצה הב' מצד הכלי והוא כשהכלי היא בתכלית ביטול היש יותר מדאי כמו האור ועוד יותר מערך בחי' האין דאור כו' ונכלל ממש בהאור שזה ג"כ בלתי