תר

כשהפתילה כלה ונשרפת לגמרי בהאור, שאז ג"כ האור מסתלק דבפתילות כאלו ג"כ אין מדליקין כו', ויש עוד אופן והוא כשהעץ הוא גס ועב ולח והאש נמשך אחריו להדליקו וכמו הפתילה שמשוחה בשמן טוב שהאור נמשך אחרי' ביותר אבל היא נשארת קיימת בגסותה מפני ריבוי הלחלוחית שבה כו', דאז יומשך הדלקתה זמן רב ואין שיעור להתפשטותה כו'. דהדוגמא באו"כ הוא כשהכלי היא בבחי' יש גמור ואין בה ביטול היש כלל וגם האור נמשך מאין ליש מיתר מכפי המדה, אזי נמשך ויורד למטה מטה ביותר שיש בזה גרעון גדול כו' וכמשי"ת. ונמצא יש ד' אופנים לגריעותא, א' כשהאור הוא בתכלית האין והכלי בתכלית היש שא"א שיתחברו כלל כאש הקופץ מהפתילה לגמרי כו', והב' קצה הב' (מצד הכלי) והוא כשהכלי בתכלית ביטול היש דומה להאור בבחי' ביטול לאין לגמרי דאז אינה בבחי' כלי כלל, וגורם ג"כ סילוק האור כו', וכמו כליון הפתילה לגמרי שג"ז גורם הסתלקות האור כו', והג' הוא הקצה השני מצד האור והוא הקצה האחרון לגריעותא ביותר והוא שהאור הוא בבחי' מאין ליש ביותר והכלי היא בבחי' יש

גמור, כמו העץ הלח שהאש נמשך אחריו, שזה גורם הירידה בתכלית כו', והד' הוא כשהאור הוא בבחי' מאין ליש והכלי הוא בבחי' ביטול מיש לאין רק שאינו במזיגה נכונה כו', ויש בזה ב' אופנים לגריעותא א' אם יש ביטול היש לאין בהכלי ביותר מכפי ההמשכה מאין ליש דהאור שאין האור מתיישב בהכלי, שאין זה כפי אמיתית הכוונה כו', והב' אם אין ביטול היש דכלי לפי המשכת האין דאור בכלי דאז נעשה האור בבחי' יש ואינו בבחי' אור המאיר כלל כו', ובכדי שיהי' ההתיישבות בהכלי והקיום בה צ"ל דוקא במדה נכונה כו' כנ"ל.

קיצור. ומאחר שהאו"כ הפכים זמ"ז והתאחדותם הוא ע"י ביטול טבעם שהכלי היא מיש לאין והאור מאין ליש שהו"ע התכללות שלהם שעי"ז מתאחדים ונת' שיש בזה ב' מיני התכללות מצ"ע ומה שעושים זב"ז, הרי צ"ל ההתכללות במדה נכונה, והוא שהכלי לא תהי' מיש לאין ביותר והאור לא מאין ליש ביותר וכ"ש שהכלי לא תהי' בבחי' יש בתכלית והאור לא יהי' בבחי' אין בתכלית, וזהו מצ"ע ובמה שעושים זב"ז לא יהי' המשכת האור מאין ליש יותר מהביטול היש של הכלי ולא יהי' ביטול הכלי יותר מהמשכת האור בה. ויש בזה ד' אופנים לגריעותא הא' שהכלי בבחי' יש ביותר והאור בבחי' אין ביותר, וכמו הפתילה שאינה נשרפת והאור הוא רק בעלי' והסתלקות, הב' שהכלי היא בבחי' אין ביותר כמו פתילה שנשרפת מהר שג"כ האור מסתלק, הג' שהאור בבחי' יש ביותר והכלי היא יש גמור, וכמו עץ העב והלח שדולק בהתגברות ואינו כלה, הד' בהתחברות האור והכלי אם ביטול הכלי יותר מערך המשכת האור או שאין ביטול הכלי כ"כ שנעשה עי"ז האור בבחי' יש.

רצז) ויובן כל זה בענין התהו דמה שאנו מוצאים באורות דתהו שהיו במדרי' עליונה מאורות דתיקון ונק' אורות תקיפים וחזקים כו' שהן מבחי' גבורות עליונות מאד כו', היינו שהי' בהם בחי' הביטול בתכלית האין ליכלל במאצילן בתכלית ההתגברות כו', רק שהביטול גופא הי' במורגש לא בבחי' הנחת עצמותו כו', וי"ל עפמשנת"ל פרל"ו די"ל דאורות דתהו לא היו בבחי' דביקות במקורן כו',