תקצד

אינם יכולים לחיות, וידוע שזהו ההפרש בין נבראים דעדאת"ג ונבראים דעדאת"כ, והוא דנבראים דעדאת"ג להיות שמציאותם הוא בחי' יש דוקא ע"כ מציאותם הוא דוקא כשאינם מרגישים מקורם, אבל נבראים דעדאת"כ מציאותם הוא בחי' אין וע"כ מציאותם הוא דוקא בהרגש מקורם, וכ"ש שיובן כן באור האצי' שכל מציאותם הוא בחי' אין ע"כ בהרגש מקורם הוא מציאותם כו' ועמשנת"ל פרפ"א, ואפס בלתך הוא שגם עמך לא יש שום דבר ומציאות כלל כו'. והיינו שאינם בבחי' מציאות בעצמו כלל והו"ע לא ידע כו' כמשנת"ל שם, וזהו כמו מצד בחי' התנשאות עצמו שלא יש שום מציאות כלל והוא אמיתת הדעה העליונה כו'). ונמצא דהאור הוא בד"כ בבחי' ביטול במציאות דכולא קמי' כל"ח כו'.

קיצור. והענין הוא דא"ד דעת שבאצי' לדעת דנבראים שהוא ידיעת המציאות בלבד כי התהוותם בדרך אין ערוך, משא"כ האצי' הגם שזה ג"כ בבחי' יש מאין ה"ז עד"מ מבין דבר מתוך דבר שהשכל הוא חדש ולא כמו פרטים מהכלל, אך לא ג"כ כמו ע"י משל שהשכל הוא מהות אחר, משא"כ השכל חדש יש לו שייכות להשכל הקודם ונמצא כלול בו בהעלם ביותר, וע"כ הדעת שלהם הוא ידיעת מהות האין והביטול הוא דכל"ח רק להיות שזהו במקורם ששם תו"מ היינו רק שהאוא"ס נותן להם מקום. והו"ע אין זולתך שעם העצמות יש מציאות. והמציאות הוא בבחי' אין ואמיתת ד"ע שגם עם העצמות אפס בלעדו.

רצד) אך בחי' יחו"ע דהכלים הוא רק בבחי' התכללות לבד והיינו שאין זה שהן בבחי' ביטול מצד עצמן כ"א מצד שכלולים בהאור, דמפני האור והגילוי המאיר עליהם אינם בבחי' המציאות אבל לא שהן בבחי' ביטול במציאות מצ"ע כו', ובודאי שהאור נרגש בהכלי והיא בבחי' ביטול כו', ומ"מ אין זה שהיא בעצם בבחי' ביטול כמו האור שנרגש בו איך שהוא לבדו ואין זולתו דמשו"ז הוא בבחי' ביטול בעצם כו', משא"כ הכלי מצד עצמה היא בבחי' מציאות רק שהיא בטילה מצד האור והגילוי שמאיר עלי' כו'. וכמו חכם קטן שמתבטל לפני חכם גדול שזהו רק שמפני גדלות חכמתו ה"ה מתבטל שאינו מוצא מקום ומציאות לעצמו כו', שאין זה שהוא בבחי' העדר המציאות מצ"ע כ"א מה שמתבטל לגבי הגדול כו', וכמו"כ הוא בהכלי שזהו רק מה שמתבטל לגבי האור ובעצם הוא בבחי' מציאות כו', ובד"כ הוא בבחי' פחיתות המציאות לבד שאינו בבחי' יש כ"כ (וכמו אותיות המח' שהן בחי' רוחניים לגבי אותיות הדבור כו' וכן אותיות הכלולים בשכל שנת"ל פ' ר"צ ולמעלה מזה אותיות הכלולים בעצם הכח כו', דכ"ז אינו

שלא יש מציאות כלל כו'), ועם היות דפחיתות המציאות הוא במהות הדבר לא בבחי' ההתפשטות לבד (ולא כמו שרגא בטיהרא שזהו רק בההתפשטות כמשנת"ל פר"פ משא"כ בהביטול דכלים כו', כי בכלים בכלל אינו שייך ענין ההחפשטות כ"א התרחבות כו', וע"כ הביטול דכלים הוא בעצם המהות כו'), מ"מ ה"ז רק פחיתות המציאות מצד האור לא בבחי' ביטול בעצם כו', ולכן האור הרי כמה שנמשך הוא בבחי' אור הדבוק במקורו והוא בבחי' ביטול גם בריחוק ממקורו, והכלי בבחי' ריחוק מן האור הוא בבחי' מציאות כו', לפי שגם בבחי' קירוב אל האור היא בבחי' מציאות כו'. וזהו שהכלים דאצי' הן בבחי' גילוי ההעלם לגבי כלים דא"ק וכמ"ש במ"א בענין אדם