תקצג

שמתפרט ומתרחב כו', ולכן עי"ז מתבאר הענין יותר כנודע, מפני שהוא אותו המהות ממש, וכמו"כ בשכל הבא בדרך קצרה שזה ממש מהות השכל הקודם רק שבא בדרך קצרה כו' והו"ע עו"ע כו', אבל הבנת שכל אחר משכל זה הרי אין זה אותו מהות השכל כו', שהרי זהו מה שמאותו השכל הוא מבין שכל אחר כו', ומ"מ אינו גם מהות אחר כי קרוב הוא אל מהות השכל האחר שממנו מבין, מאחר דהבנת השכל החדש הוא מהשכל הזה דמאין בא על השכל החדש הרי משכל זה, וא"כ בהכרח שיש להם שייכות זל"ז כו', וגם בהכרח שהשכל החדש נמצא כלול בהשכל הקדום רק שהוא בהעלם בו, ויותר מהעלם הפרטים בהנקודה שהרי זהו בחי' כלל ופרט כו', משא"כ השכל החדש שנמצא כלול בהשכל הקדום הוא בהעלם ביותר כו', והוא ע"ד שנושא בעצמו את השכל החדש כו' (ולכן דוקא מי שהוא נבון ה"ה מבין דבר מתוך דבר כו'), אבל מ"מ ה"ה כלול בו כו', ולכן ה"ז מביא ג"כ עומק בהשכל הקודם (דאס טראגט ארויס א טיפקייט בהשכל הקודם), דכשם שהבנת שכל זה הוא מהשכל הקודם כמו"כ ה"ה מוסיף עומק פנימי בהשכל הקודם כו', וכ"ז הוא מפני

שאינו מהות אחר כו'. ואין זה כמו השכל שבא ע"י משל וחידה שהשכל הקודם מתעלם לגמרי בלבוש זה, ומה שבא אח"כ על השכל ה"ז מהות אחר ממש כו', וכמו משלי שלמה הרי גם מה שבאים על הנמשל אין זה כמו חכמת שלמה כלל כו', אבל המבין דבר מתוך דבר אין זה מהות אחר כו', וידוע דענין משל וחידה הו"ע הפרסא והמסך שבין אצי' לברי' דהע"ס דברי' הן בבחי' מהות אחר לגבי אצי' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי', וענין מבין דבר מתוך דבר זהו דוגמא לבחי' יש מאין דאצי' דעם היות שאין זה בחי' עו"ע ממש (כמו השכל הבא בדדך קצרה) מ"מ אין זה שבא בבחי' מהות אחר, וכמו שכל החדש שיש לו שייכות אל השכל הקודם ונמצא כלול בו כו' וכמ"ש במ"א. ומאחר שהנאצלים הוא שנאצלו בבחי' קירוב הערך כו', ע"כ בבחי' הדעת שלהם גם בחי' ד"ת הוא בבחי' ידיעת מהות האין כו' וממילא הביטול הוא בבחי' ביטול במציאות דכל"ח כו', רק להיות שזהו ידיעת בחי' האין המקור ליש הנאצ' ע"כ אין זה בבחי' ביטול במציאות לגמרי אבל מ"מ הו"ע ביטול המציאות כו'. ויובן הענין ע"פ משנת"ל פרל"ה בענין ה' אחד

שהכל בטל במציאות ממש דהיינו שאין שום מציאות כלל, והמציאות שלהם הוא רק מה שהאוא"ס נותן להם ערך ומקום כו', ונת' שם שזהו כאשר האוא"ס בבחי' המשכה כו', דבבחי' רוממות העצמות אינו שייך גם ענין נתינת מקום וערך כו' רק כמו שהאוא"ס הוא בבחי' המשכה אז שייך שנותן להם ערך ומקום כו' (והיינו בחי' אלקי' הכלול באוא"ס כו'), ומובן דבמדרי' הכתר זהו בחי' חיצוניות הכתר, דפנימיות הכתר ה"ז בחי' המלך המרומם לבדו שאינו שייך גם בחי' נתינת ערך כו' רק בבחי' חיצוניות הכתר שזהו בחי' מקור לנאצלים שייך לומר שנותן ערך ומקום כו', ובנאצלים ידוע ומורגש מהות ואמיתת הענין כמו שהוא באוא"ס המאציל ומציאותם אינו מצ"ע רק מצד האוא"ס שנותן להם ערך ומקום כו' (וה"ז כמו שנת"ל פרפ"א בענין אין זולתך ואפס בלתך דאין זולתך הוא שמבלעדיך לא יש דבר, אבל עמך יש דבר ומציאות והיינו שאוא"ס נותן ערך כו', והביטול הוא שאינם בבחי' מציאות בפ"ע, אבל מ"מ ה"ה בבחי' בעצמן דהיינו שעם העצמות ה"ה בבחי' מציאות כו', וכמו עד"מ דגים שבים שחיותם הוא בתוך מקורם

דוקא, והיינו דבהרגש מקורם הוא מציאותם, משא"כ ברואים שביבשה הרי חיותם הוא כשהן נפרדים ממקורם ובתוך מקורם