תקצב

ולמטה אין זהו דוקא בפנימיות ועצמיות א"ס דהיינו בחי' פנימיות הכתר שאינו בבחי' מקור לנאצלים כלל כו', דחיצוניות הכתר להיות שזהו מקור לנאצלים הרי הנאצלים תופסים מקום לגבי מדרי' זו, וע"כ בבחי' הדעת של הנאצלים שנרגש בהם בחי' שרשם ומקורם אין זה עושה בהם ביטול כל מציאותם לגמרי מאחר שמציאותם תופס מקום בשרשם ומקורם להיות להם בבחי' מקור כו', ובדוגמא כמו בהאין של היש הנבראים דעם היותו בחי' אין הרי מ"מ יש לו שייכות אל היש להיות בבחי' מקור ליש כו' הרי היש תופס מקום בבחי' האין כו', ע"כ בהדעת של הנבראים שמרגישים את האין האלקי המהוום ה"ה מ"מ בבחי' יש רק שהן בבחי' ביטול היש כו', ועד"ז הוא בנאצלים ג"כ כו', ואמיתית בחי' ביטול במציאות לגמרי הוא בבחי' הדעת שעומד נגד הכתר בחי' פנימיות הכתר שאינו בגדר מקור כלל אל הנאצלים ואינן תופסים מקום כלל כו' דבחי' ידיעה והרגש זה בנאצלים עושה בהם בחי' ביטול במציאות לגמרי כו', ומ"מ כללות הביטול דאצי' הוא בבחי' ביטול דכלא חשיב שאינו בבחי' מציאות גם בחי' ד"ת דאצי' דהיינו הידיעה וההרגש דבחי' שרש ומקור הנאצלים כו'.

קיצור. והנה בצלמנו יחו"ע וכדמותנו יחו"ת, דבסש"ב מבו' ענין יחו"ע כמו האותיות מו"ד בעודן בכח שכלו וחמדת הלב קודם שמחשב, והדוגמא מזה היינו בבחי' הכלים, והוא בפנימיות הכלים שזהו כמו אותיות הכלולים בעצם השכל והמדה שאינם ניכרים (ובפרטיות י"ל פנימית הכלי קודם ההתעוררות, והתעוררות כללי אמצעית הכלי והתעוררות פרטי חיצוניות הכלי), ומ"מ אינו דומה ליחו"ע של האור שהוא ההרגש דהוא לבדו הוא שזהו בכללות האור, הגם שנת' דבמדרי' זו בינה היא בחי' ד"ת זהו באמיתת הענין מפני שהוא הרגש מקורם דשם תופסים מקום, וכמו ד"ת שהוא הרגש האין האלקי ומ"מ ד"ת דאצי' הוא ג"כ ביטול דכל"ח.

רצג) והענין הוא דהנה אינו דומה בחי' ד"ת דאצי' לד"ת דנבראים דהרי ידיעת הנאצלים הוא באו"א לגמרי מידיעת הנבראים, דידיעת הנבראים וההרגש שלהם בבחי' האין האלקי הוא בבחי' ידיעת המציאות לבד לא בבחי' המהות כלל, כי הנבראים אינם יודעים כלל מהות האין האלקי שאם היו יודעים מהות אלקות לא היו בבחי' יש כלל כו', ומפני שהתהוותם הוא בבחי' אין ערוך לגמרי הרי האין האלקי הוא בבחי' העלם והסתר מהם להיות נודע רק מציאותו ולא מהותו כלל, וע"כ בידיעה הזאת ה"ה בבחי' ביטול היש לבד כו', וכאשר הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם וידוע דאצבעו הקטנה הוא בחי' מל' דאצי' מקור הנבראים, וכאשר הי' הגילוי בהם מבחי' המל' יותר מהחוק הקצוב דהיינו גילוי בחי' מהות האין האלקי כו' שרפן שנתבטל מציאותם לגמרי כו', אבל הנאצלים הגם שהן ג"כ בבחי' יש מאין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שהחכ' נמצא מהאין דכתר בבחי' יש כו' (והיינו בחי' חיצוניות החכ' ראשית ההשתל' כו') הרי אין זה בבחי' יש ממש כו'. וכמ"ש במ"א דענין יש מאין דאצי' זהו ע"ד מבין דבר מתוך

דבר שמתוך שכל אחד הוא מבין שכל אחר, שזהו שכל חדש שאינו ממהות השכל הקודם ממש, ולא כמו התגלות הפרטים של השכל והתרחבות הענינים של השכל שהרי כל שכל מתפרט ומתרחב בריבוי פרטים ובריבוי ענינים כו', שזהו מאותו מהות השכל ממש