תקצא

העצמות כו' ה"ז בחי' בצלמנו כו', ויחו"ת שזהו דעת הנבראים שאינה דעה האמיתית, והביטול בזה הוא בחי' ביטול היש לבד ה"ז כדמותינו היינו רק דמות לבד מהביטול האמיתי כו'. ולפי משנת"ל פר"צ דבצלמינו כדמותינו זהו בחי' חיצוניות הכלים ופנימיות הכלים כו', י"ל דחיצוניות הכלים הוא בחי' יחו"ת וכמו בחי' המל' שהיא בחי' יחו"ת כנודע, כמו"כ י"ל דבחי' חיצוניות הכלים הוא בחי' יחו"ת כו', ופנימיות הכלים שזהו בצלמינו ה"ז בחי' יחו"ע כו'. והענין הוא דהנה בסש"ב פ"כ וכ"א מבאר ענין יחו"ע עד"מ אותיות המח' והדיבור כמו שהן בכח שכלו וחמדת הלב קודם שמחשב ומהרהר שאז הן רק בכח הלב ומיוחדות שם בתכלית היחוד כו', ומובן שזהו הביטול והיחוד דכלים דע"ס שהן בבחי' מציאות דבר דוגמת אותיות המח' והדבור כו', וכאשר הן כלולים ומיוחדים בהאור ה"ה בבחי' יחוד בתכלית שאינן בבחי' מציאות דבר עדיין כו', וזהו בבחי' פנימיות הכלים שאינם בבחי' פעולה עדיין כו', שזהו כמו למשל כשנופלת איזה אהבה וחמדה בלבו של אדם קודם שעולה מהלב אל המוח כו', דהדוגמא מזה

למעלה הוא בחי' פנימיות כלי המדות דהרי חיצוניות הכלי שהיא לפעול ה"ז עד"מ כמו שכבר חושב ומהרהר כו' (ובפרטיות י"ל דפנימיות הכלים הוא כמו עד"מ האותיות הכלולים בעצם המדה קודם שנופלת האהבה והתשוקה בלב כו', וכמו עצם מדת הטוב שבלב קודם שמתעורר באיזה הטבה כו', וכמשנת"ל פ' רפ"ה בענין שם התואר שזהו כשלא יש עדיין התעוררות הטבה כ"א מה שבכוחו ויכולתו להתעורר בכל דבר טוב וחסד כו', והיינו רק מה שמסוגל להתעורר מצד עצם טוב הכלי כו', וזהו בחי' פנימיות הכלי כו', וכשנופלת האהבה והתשוקה כו' י"ל שזהו כמו התעוררות כללי להיטיב שלא יש עדיין איזה הטבה פרטיות ואין כאן בחי' אותיות עדיין לחשוב ולהרהר רק התעוררות פשוטה כו', ובזה הוא המשל כמו האותיות הכלולים בחמדת הלב כו', וזהו בחי' אמצעית הכלים כו', וכשמתעורר באיזה הטבה פרטיות ה"ז בא בבחי' אותיות לחשוב ולהרהר כו' זהו בחי' חיצוניות הכלים כו', וצ"ל דבד"כ בחי' פנימיות ואמצעית הכלים הן בבחי' התאחדות כו'), ועם היות דבסש"ב שם מבאר דגם כמו שהדבור יוצא אל הפועל ה"ה מיוחד

כו', זהו בידיעתו ית' משום שלגבי' אין צמצום והסתר כלל כו', דכמו"כ הוא בנבראים ג"כ שבטילים ומיוחדים בתכלית במקורם כו' וכמ"ש בח"ב, ומ"מ הרי הנבראים מצ"ע הן בבחי' יחו"ת לבד כו', אבל בבחי' הכלים למעלה שנא' שהכלים הן בבחי' ביטול דיחו"ע זהו בבחי' פנימיות הכלים (או גם בבחי' אמצעית הכלי כו') שכלולים בהאור ואינן עדיין בבחי' מציאות דבר לעצמן כו', ובזה הכלי מתדמה אל האור כו', שהרי באורות דאצי' הרי כללות האור הוא אור הדבוק במקורו והוא בבחי' ביטול דיחו"ע כו', ובחי' פנימיות הכלי שהוא ג"כ בבחי' ביטול דיחו"ע ה"ה מתדמה אל האור כו', ומ"מ אינו דומה ביטול הכלי לביטול האור שהרי האור הוא דבוק במקורו והביטול הוא שנרגש בו מקורו ואיך שהוא לבדו הוא ואין זולתו דכולא קמי' כל"ח כו' דביטול זה הוא בכללות האור כו', משא"כ הביטול דכלים הוא בבחי' התכללות לבד וכמשל האותיות הכלולים בחמדת הלב כו' (ועמ"ש מזה לקמן ד"ה ויגש איליו), הגם שנת"ל פרפ"ב דעיקר הביטול דד"ע הוא בחכ' דהיינו בבחי' האור כמו שהוא למעלה מבחי' הכלים כו',

משא"כ בבינה שזהו בד"כ האור המתלבש בכלים כו' ה"ז בחי' ד"ת כו', הנה זהו לפי אמיתת הענין דהדעה העליונה האמיתית איך שלמעלה יש