תקצ

בס"ד. ש"פ ראה, תרד"ע

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה כו' את הברכה אשר תשמעו כו', וצ"ל מה"ע אומרו לפניכם דהול"ל נותן לכם מהו לפניכם כו'. גם צ"ל את הברכה אשר תשמעו דהול"ל אם תשמעו וכמו גבי קללה שנא' ואם לא תשמעו כו'. ובמד"ר אי' אמר הקב"ה לישראל שמעו אלי בני כי אין אדם שומע לי ומפסיד שנא' השומע לי ישכן בטח ושאנן, וצ"ל מהו"ע השמיעה שאין אדם שומע לי ומפסיד כו', ומה"ע שע"י השמיעה ישכון בטח ושאנן כו'. ובמד"ר יתרו ע"פ שמעו דבר ה' בית יעקב אי' משל למלך שאמר לעבדיו שמרו ב' הכוסות הללו כו', כך במ"ת מזגתם לי ב' כוסות כו' שברתם נעשה הזהרו בנשמע, וצ"ל מה"ע דנעשה ונשמע הן עד"מ ב' כוסות, גם צ"ל הלא נשמע הוא ג"כ בשביל העשי' שהרי הלומד שלא ע"מ לעשות נוח לו כו' וא"כ מה"ע שברתם נעשה הזהרו בנשמע הלא נשמע הוא ג"כ לכאו' כמו נעשה כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דעיקר התאחדות האור והכלי הוא בבחי' פנימיות הכלים כו'. דהנה בכלים יש ב' מדרי' פנימיות וחיצוניות והו"ע בצלמינו וכדמותינו כו', בצלמינו הוא צורה עצמיות והיינו צורה החקוקה

בהעצם שהיא הצורה הראשונה כו', והיא בחי' פנימיות הכלי שהיא חקוקה בעצם האור כו', וכמו אותיות המח' כשחושב את האור שכל לעצמו שהאותיות הן בעצם האור ואינן נרגשין כלל וההתגלות הוא רק האור וכמו שהוא לעצמו כו', וחיצוניות הכלי הוא כמשל אותיות המח' שחושב האותיות כו' (והיינו במח' השייכה אל הזולת ובד"כ היא המח' שלצורך הדבור כו') שנרגשים האותיות כו', וזהו כדמותינו צורה מצורה שהיא צורה נבדלת כו'. ונמצא מובן דבחי' פנימיות הכלי שזהו בחי' בצלמינו הוא עיקר ההתאחדות דהאור והכלי כו'.

רצב) והנה ידוע דבצלמינו וכדמותינו הן בחי' יחו"ע ויחו"ת כו', דיחו"ע להיות שזהו הדעה האמיתית כמו שהיא בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה יש ולמטה אין, והביטול בזה הוא ביטול אמיתי דכולא קמי' כל"ח שכ"ז הוא מצד