תקפז
דיוקנא דמלכא ממש (י"ל שז"ע וכמה גופין תקינת לון כו', דהרי מח' היא בחי' לבוש לבד שעז"א אח"כ לבושין תקינת לון כו', אבל כלים דאצי' הן בחי' גופין שמיוחדים ממש עם הנפש ונראה ונגלה בהם חיות הנפש כו'), ובספירן דבריאה חותמא דמלכא ובספירן דיצירה כו' ציורא דחותמא בשעוה כו', ומשמע מזה דברי' הוא בחי' בצלמנו וידוע בכ"מ דברי' הוא בחי' כדמותינו (היינו שגם בחי' אצי' שבבי"ע הוא בחי' כדמותינו לגבי אצי' ממש כו', וכידוע בענין כל הנביאים נתנבאו בכה כו', וכל נבואה היא באצי' רק דכל הנביאים לבד משה הי' נבואתם מבחי' אצי' שבבי"ע כו'). אך הענין הוא דהנה נת"ל פרפ"ה דבכלים יש ג' מדרי' שהן רת"ס והן בחי' בי"ע שבאצי' דפנימיות הכלים הן בחי' ברי' שבאצי' (והן בחי' הכלים שבבינה בכלל וכן בכל ספי' בחי' הפנימיות שבה כו') והיא עצמות הכלי שזהו בחי' בצלמנו כמשל הנ"ל בצורת החותם וכמו אותיות המח' כו' (ולפ"ז צ"ל דמ"ש דאצי' הוא דיוקנא דמלכא ממש היינו בחי' החכ' שהאותיות והכלים דשם הן למעלה מבחי' אותיות המח' כו' וזהו בחי' חיצוניות
החכ' שהיא ראשית ההשתל' כו', ועצמיות החכ' הו"ע בחי' מוחין דאבא שלמעלה מהשתל' כו'), והנה במח' יש ב' מדרי' חיצוני' המח' והוא שחושב את האותיות ממש וכמו שחושב איך לדבר שהאותיות הן מורגשים כו' (ובמ"א מבו' שהו"ע ההרהור שיש סברה דהרהור כדבור דמי כו'), ופנימיות המח' דהיינו שחושב את השכל לא האותיות, דאע"פ שאינו מרגיש כלל האותיות מ"מ יש כלול בחי' אותיות במח' זו, כי א"א להיות גילוי השכל אפי' במוח האדם עצמו בלי אותיות רק שהאותיות כלולים ממש בתוך השכל ממש ואינן דבר נפרד חוץ מהשכל (היינו לפי שאינן עדיין בבחי' מציאות אותיות מורגשים גם לעצמו וע"כ אינן נפרדים כו') וה"ה דבר א' עם השכל כו' וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דאם בחקותי, ושם שזהו בחי' חיצוניות בינה ופנימיות בינה כו'. וכמו"כ י"ל בכלל שזהו בחי' פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים כו', דכללות הכלים דאצי' הן בחי' המח' כנ"ל ופנימיות הכלים זהו בחי' פנימיות המח' שהאותיות אינן דבר בפ"ע כלל עד שאינן מורגשים גם לעצמו וה"ה כלולים ומיוחדים בהאור כו' (והיינו כמו שחושב את
אור השכל כנ"ל והוא כמו שהוא בעצמו מבין את השכל כו', וכמ"ש בבה"ז פ' פנחס ד"ה ובחדש הראשון בענין כלים דאצי' כו'), וחיצוניות הכלים זהו כמו חיצוניות המח' דעם היות שזהו רק הגילוי לעצמו מ"מ ה"ה אותיות מורגשין בבחי' דבר בפ"ע מהאור (וכל ענין מח' זו הוא בשביל הדבור שחושב איך לדבר כו'). והענין הוא דהנה הארת הקו מאוא"ס הרי מאיר בכללות הכלים דאצי' גם בבחי' חיצוניות הכלים וכידוע שהקו מסתיים בסוף האצי' כו', וע"כ אצי' בכלל הוא בחי' מח' דהיינו בחי' לבוש המיוחד כו', רק שבזה גופא יש חילוקים בג' מדרי' רת"ס דבחי' פנימיות הכלים הוא כמו שחושב אור שכל לעצמו שמורגש רק האור ולא האותיות כו', והיינו שהכלים הן כלולים ומיוחדים בהאור ואינן דבר לעצמן וזהו בחי' בצלמינו צורה עצמית שאינו דבר לעצמו כו', ובחי' אמצעי וחיצוני' של הכלים זהו כמו עד"מ שחושב איך לדבר ואיך לעשות כו', דעם היות שהוא הוא החושב מ"מ ה"ז מח' מורגשת בבחי' אותיות מורגשים, והיינו דהכלים עם היותם מיוחדים ה"ה בבחי' מציאות דבר לעצמן, וזהו בחי' כדמותינו שזהו
כמו צורה נבדלת מן העצם כו'. ובאמת עיקר ענין כדמותינו הוא כמו שחיצוני' הכלים דאצי' פועלים בבי"ע שז"ע אתוון אתגליפן היינו החקיקה הנעשה מהם בבי"ע והו"ע בחי' הכלים
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.