תקפו

העצם כ"א שהעצם הוא המתגלה כו', וזה שייך במדרי' שלמעלה מאצי' שהכל הוא בבחי' גילוי העצמית כו', והעיקר הוא בהרצה"ע במצות וכמו"כ הוא בגילוים דתורה כו', שהרי המצות באים בבחי' ציור שבאופן כזה דוקא היא המצוה לא באופן אחר כו', וכ"ש התורה שבאה בכמה חילוקי טעמים כו', ומ"מ הכל הוא גילויים עצמיים כו' וכמ"ש במ"א, וזה שהציור הוא בהעצם היינו שהגילוי הוא אינו העצם כ"א הארה ממנו רק שהיא הארה הדבוקה בהעצם, דבד"כ הוא בחי' גילוי מן העצם כו', וזהו בבחי' אצי' שהגילוי שע"י הכלים הוא בחי' הארה לבד רק שאינו בחי' הארה נבדלת כ"א בחי' הארה הדבוקה בהעצם כו').

קיצור. ויקדים ענין בצלמינו כדמותינו, צלם צורה עצמיות, ובד"כ הוא בהאור שהוא רק צורת העצם וכל גילוי בא בציור, והוא צורה עצמיות שבא מן העצם ומעין העצם (ומהציור יודעים מציאות העצם), וכדמותינו הוא הכלים שאינם בבחי' דביקות, והוא צורה מצורה היינו צורת האור, שיש להם שייכות אל האור כמו אותיות דתושב"כ, ומ"מ אין הכלים לגבי האור כמו האור לגבי העצם, ובאור הוא התגברות העצם, ובכלים התגברות הכלים, ועיקר ענין צלם ודמות הוא בהכלים, צלם הוא שחקוק בהעצם, וכמו אותיות החקוקים באב"ט, וכמו צלם גוף האדם, וכמו"כ בחי' פנימיות הכלים שהוא הציור בעצם האור (ויש בחקיקה ב' ענינים שהציור הוא בהעצם והיינו גילוי מן העצם, והב' שהעצם מצטייר והיינו גילוי העצמות. וזה במדרי' שלמעלה מאצי').

רצ) והנה לכאו' אינו מובן כללות הענין מה שמדמין כלים דאצי' לאותיות שבחותם שהן אותיות החקיקה שאינם דבר נוסף על העצם, וכלים שבאצי' ידוע שהן עד"מ אותיות שבכתב שהן דבר נוסף כו' (ולפי הנ"ל פרפ"ט ניחא דבאמת אינו כמו אותיות החקיקה ממש שזהו שהעצם מצויר בזה, והיינו שאין כאן דבר נוסף וההתגלות הוא העצם כו' (וי"ל שגם האור והגילוי הוא כמו דבר נוסף כו'), וההתדמות דכלים דאצי' הוא רק מה שהציור הוא בהעצם היינו שהגילוי הוא בבחי' גילוי מן העצם כו'). אך הענין דהנה בע"ח שמ"ז פ"ג כ' דאצי' הוא בחי' מח' כו', והנה אותיות המח' הגם שהן מציאות אותיות המציירים ומגבילים את אור השכל כו', ה"ה בבחי' צורה עצמיות דהיינו צורה ראשונה כו', שהרי קודם למח' לא יש אותיות בשכל וכשבא השכל במח' ה"ה בא באותיות כו' וה"ז ג"כ כמו אותיות החקיקה שנחקקים בהעצם כו', כמו"כ אותיות המח' הוא שחקוקים בעצם אור השכל ודבוקים ומיוחדים בו (משא"כ אותיות הדבור שאינן בעצם האור והוא לבוש הנפרד כו' וכמשנת"ל פרס"ג), וע"כ הגילוי דמח' הוא שמגלה

העלם העצמי לגבי עצמו כו' דהגילוי לעצמו הוא בחי' אור עצמי (היינו אור הדבוק בהעצם כו') (בלקו"ת ד"ה אם בחוקתי שאותי' המח' הן כמו אותיות החקיקה, ובד"ה שחורה אני שהן כאותיות הכתב רק שאינו נפרד כו', ומובן ע"פ משנת"ל פ' רפ"ט בב' הענינים שבאותיות החקיקה כו'). וכמו"כ בחי' הכלים דאצי' עם היותן בבחי' מציאות ה"ה בבחי' דביקות בהאור, והציור הוא בעצם האור שמגלים אותו כו', וה"ז כמו עד"מ הנ"ל באותיות החקוקים שבחותם כו'. ויותר מזה אי' בת"ז דע"ס דברי' הן כמשל החותם כו', וכדאי' בהקדמת ת"ז ד"ד ע"א דספירן דאצי' איהו