תקפד

התפשטות וגילוי דכח התנועה גם קודם שפועל כו', דהרי יש נ"מ אם כח התנועה הוא בגילוי או בהעלם, וכמו כשיש איזו קלקול בהיד שכח התנועה הוא אז בהעלם, והרי גם אז הוא חי אבל הוא בהעלם כו', וכשהיד היא כתקונה אז הכח הוא בגילוי שזהו בחי' התפשטות גם שאינו פועל כו', והרי הכח המגביל אם הי' בבחי' גבול ממש הי' צריך להגביל את הכח התנועה כו', וזה שהוא מגביל אותו רק בהפעולה הוא מפני שהוא רק כח המגביל לבד ע"כ אינו מגביל בעצם הכח, רק שהפעולה כשהיא באה חוץ לעצם תהי' בהגבלה כו', ולכן גם ההגבלה בפועל אינה בבחי' גבול ממש שהרי יכול לכתוב הרבה אותיות בלי גבול כו' (וגם יכול להתפשט בלי הגבלה כו'). וכמו"כ בכלים דאצי' הוא שהפעולה בבי"ע דהיינו כמו שבאה חוץ לאצי' תהי' בבחי' הגבלה אבל באצי' הן בבחי' בל"ג כו', וכמא' מדתן עשר שאין להם סוף דקאי על הכלים (דז"ע מדתן עשר דהיינו כמו שהאורות באים בבחי' מדידה שזהו בבחי' הכלים כו'), דבאצי' גופא הן בבחי' א"ס כו' וכמ"ש במ"א, די"ל דכמו"כ הוא גם בבחי' חיצוניות הכלים, שהרי כללות הכלים

דאצי' הן אלקות ממש וע"כ הן רק כח הגבול לבד כו', ולכן מהע"ס דאצי' א"א להיות עדיין התהוות העולמות כ"א ע"י הפרסא שבין אצי' לבי"ע כו', אבל לולא הפרסא א"א להיות ההתהוות גם מבחי' חיצו' הכלים ואפי' מהמדרי' התחתונות שבאצי' כו', וכמ"ש בלקו"ת ד"ה מה יפו פעמיך בנעלים דגם מבחי' המל' הי' העולם מתפשט בלי גבול וקץ ושיהי' ההתהוות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה כו' הוא ע"י מלאך סנדל שהוא בחי' נעל החופה על הרגל בחי' מל' כו', והוא בחי' מנעל של עור המעלים לגמרי כו' וכמשי"ת לקמן בענין המסכים והפרסאות כו', ומ"מ בחי' חיצוניות הכלים הן בבחי' נבדל מן האור כו'.

קיצור. וכמו מח' ודבור שגם אותיות המח' מגבילים, מ"מ ה"ז לבוש המיוחד כי הוא רק הגילוי לעצמו, והגם דכללות ההגבלה בכלים דאצי' הוא רק להגביל חוץ לאצי', וכמו כח המגביל שבכח התנועה הרי גם בהתפשטות התנועה שביד אינו מגביל כ"א חוצה לו, דודאי כן הוא גם בחיצוניות הכלים, ולכן צ"ל פרסא בין אצי' לבי"ע, ומ"מ ה"ז בבחי' נבדל מן האור.

רפט) והענין הוא דהנה כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דקאי על אדה"ע דז"א דאצי' שבא בב' מדרי' דצלם ודמות כו', וידוע דצלם הוא צורה עצמיות (היינו צורה הראשונה שבא מן העצם שלמע' מבחי' צורה, או שבא בהעצם ונחקקה בו כו'), ודמות הוא בחי' צורה מצורה דהיינו צורה נבדלת כו', ובד"כ הו"ע אורות וכלים דז"א שהאורות הן בבחי' צורה עצמיות כו', דכל אור וגילוי הוא בחי' צורה לבד שאינו עצם הדבר כו' (דהעצם הוא בחי' חומר להיותו עצמי (וכמו החומר שהוא עצם ומהות הדבר כו') וגם להיותו בבחי' פשיטות עדיין כו' (והוא בחי' חומר פשוט כו'), והאור הוא בחי' צורה שאינו עצמי ובהכרח שבא בבחי' ציור וכידוע דכל גילוי בהכרח שיהי' בו ציור באיזה אופן יתגלה כו', וב' הענינים הן הא בהא תליא כו' דמה שהוא עצמי הוא בבחי' פשיטות בלי שום ציור ומה שהוא אור לבד ה"ה בבחי' ציור כו'), וה"ה בבחי' צורה עצמיות להיותו בא מן העצם ודבוק בהעצם וה"ה מעין העצם שמן האור יודעים עכ"פ מציאות העצם כו'