תקפג

דברי' כו', וידוע דכמו שהוא בא"ק הוא באופן הנעלה ביותר שאינו בבחי' מציאות כלל כו' (והוא רק שרש נשמות דגופות כמ"ש בע"ח), וכמו"כ הוא בפנימיות הכלים שהן בחי' הכנה לבד שאין זה פעולה עדיין כו' (וכמו כללות אצי' שהוא בבחי' ממוצע להיות התהוות בי"ע הרי מ"מ אצי' מובדל בערך מבי"ע כו', כמו"כ באצי' גופא בחי' פנימיות הכלים כו'), ולזאת ה"ה מיוחדים עם האור כו', אבל חיצוניות הכלים שענינם הוא לפעול ה"ה בבחי' נבדל מן האור כו'.

קיצור. והנה התאחדות או"כ הוא בפנימיות הכלים, שהרי חיצוניות הכלים הן לפעול פעולת ההתהוות שזה נבדל מעצם האור, דהרי ש' הוי' הוא למעלה מהתהוות, והגם דההתהוות הוא מהאור וע"י הגבלת הכלים, והרי גם פנימיות הכלים מגבילים את האור, הנה הגבלתם הוא שמתארים את האור והוא בשביל הגילוי, והוא בפנימיות האור שההגבלה היא לעצמו ולהיות הגילוי ע"י נש"י, וחיצוניות הכלים ההגבלה בחיצוניות האור בשביל ההתהוות, והגם דהתואר וההגבלה דפנימיות הכלים (דעם היות שזהו רק בבחי' כח ויכולת ה"ז מ"מ לא כמו למע' מאצי') ה"ז הכנה להגבלת חיצוניות, ה"ז הכנה לבד, הכין ופעל, ובשרשו הוא בחי' מחה"ק דא"ק, אבל חיצוניות הכלים שלפעול ה"ז נבדל מהאור.

רפח) וה"ז כמו עד"מ מח' ודיבור דמח' ה"ז ג"כ רק לבוש אל השכל והן אותיות מוגבלים המגבילים את האור כו', דלולא אותיות המח' לא הי' שום גילוי אור שכל כלל, ועם היות שקודם שבא באותיות הרי האור בריבוי ביותר ואור נעלה ביותר כו', אבל אין זה בבחי' תפיסא כו', והיינו מפני העדר הגבלת האור שא"א לתפוס אותו כו' (דכל תפיסא הוא ע"י הגבלת הדבר שהן הקצוות כו' וכמשנת"ל פרנ"א), וכמו הברקת השכל שאינו בבחי' תפיסא עדיין מפני שאינו מוגבל כו', הרי אותיות המח' מגבילים את האור כו' מ"מ הרי הגילוי הוא רק לעצמו כו', ואותיות הדבור הן המגלים אל הזולת, והיינו שהן אותיות שבבחי' הגשמה יותר שמעלימים ומגבילים את האור עד שיהי' בבחי' גילוי אל הזולת כו'. וידוע ההפרש בין מח' לדבור דמח' הוא לבוש המיוחד ודבור הוא לבוש הנפרד כו' (וכמשנת"ל פרס"ג), וכמו"כ הוא בבחי' פנימיות הכלים שההגבלה והגילוי הוא רק לעצמו ה"ז בבחי' התאחדות עם האור כו', וחיצוניות הכלי הוא שמגביל לגבי בי"ע ה"ז בבחי' נבדל כו', והגם דכללות ענין ההגבלה דכלים

דאצי' הוא רק מה שמגביל חוץ לאצי' אבל באצי' גופא אינם בבחי' גבול עדיין כו', והיינו שהן רק כח הגבול והוא שהפעולה תהי' בבחי' הגבלה אבל כ"ז שאינו פועל אין כאן בחי' הגבלה בפועל כו'. וכמו עד"מ בכח התנועה שביד דכשם שיש בו כח ההתפשטות כמו"כ יש בו כח המגביל שלא יתפשט יותר מדאי, דמצד כח המתפשט יכול להיות ההתפשטות בבחי' בל"ג (היינו בל"ג האדם) וכמו בציורים ותמונות אחרים ובאותיות גדולים ביותר כו', והכח המגביל מגביל את ההתפשטות שיהי' בהגבלה כפי רצונו כו', ואימתי באה ההגבלה הרי רק כשפועל בכח התנועה אבל כ"ז שאינו כותב או עושה דבר בפו"מ אין כאן הגבלה כו', והוא להיות שזהו כח נפשי הכלול בכח המתפשט ה"ה ג"כ לא בבחי' גבול ממש רק כח המגביל שהפעולה תהי' בהגבלה כו', והנה לכאורה באדם קודם שפועל לא יש ההתפשטות כלל ואינו שייך הגבלה כו', אך באמת יש