תקפא

תשמעו כו', גם מה"ע את המשפטים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין התחברות האור והכלי דבעצם מהותם הם הפכים זמ"ז, דהאור בעצם מהותו הוא בחי' אין ויש בו טבע העלי' להיות בחי' אין ביותר כו', והכלי הוא בבחי' יש ומציאות בעצם מהותה והוא בטבע הירידה כו', ונת' דהתחברות שלהם הוא ע"י שהאור והכלי מחליפים טבעם דכאו"א פועל פעולת זולתו ההפכי, והיינו שהכלים שהן בבחי' יש ה"ה פועלים פעולה ההפכים להיות בבחי' עלי' וביטול דהיינו מיש לאין כו', והאור שהוא בחי' אין ה"ה פועל פעולת ההפכי להיות מאין ליש, ועי"ז הם מתחברים ומתאחדים זע"ז כו'. ועל הבנת הענין נת' הקדמה שבכלים יש ב' מדרי' בחי' פנימיות הכלי וחיצוני' הכלי דפנימיות הכלי זהו עצם מהות הכלי מה שהיא כלי לקבלה כו' וחיצוניות הכלי הוא בחי' ההשפעה והגילוי כו', והוא בחי' שם התואר ושם הכינוי והפעולה, ש' התואר הוא שמתאר ומגלה את עצם האור כו', ושם הפעולה הוא שפועל חוץ להעצם והוא פעולת ההתהוות ופעולת האור והגילוי כו'.

רפז) והנה עיקר התאחדות הכלי עם האור הוא בבחי' פנימיות הכלי כו', שהרי חיצוניות הכלי מאחר שענינה הוא רק לפעול הרי כל פעולה הוא חוץ לעצם, וא"כ ה"ה בבחי' נבדל גם מעצם הכלי, ומכ"ש שזה בבחי' נבדל לגבי האור כו', שהרי האור בעצם אינו בערך לפעול דבר חוץ לעצמותו כו', וגם מה שמאיר את הכלי ה"ז בבחי' ירידה לגבי האור כו', ומכ"ש שלפעול פעולת ההתהוות בבי"ע אין זה בערך האור כלל כו'. וכידוע בענין הוי' אלקים דמש' הוי' לא הי' אפשר להיות התהוות העולמות, ולכן גבי ש' הוי' נא' הוי' אחד דגם לאחר שנתהוו העולמות ה"ה בטלים ומיוחדים ממש כו', ואיך שנא' בענין היחוד אם שהעולמות לאחר שנתהוו ה"ה ממש כמו קודם שנתהוו כו' או שהמציאות גופא הוא אלקות שהן ב' אופני היחוד דמלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט כו' כנודע, ואפי' מה שנת"ל פרל"ה דאוא"ס נותן מקום ומציאות כו' זהו ג"כ ש' אלקי' רק שהוא בחי' אלקי' הכלול בש' הוי', אבל מצד ש' הוי' עצמו אינו שייך ג"ז שהאוא"ס נותן מקום ומציאות כו', וההתהוות הוא ע"י ש' אלקים וכמ"ש בראשית ברא אלקים

כו', ולכן גבי ש' אלקים נא' ל' רבים וכמו אלקים קדושים הוא כו' וכמ"ש במ"א, והיינו בבחי' אורות וכלים דבכדי שיהי' ההתהוות הוא ע"י הכלים דוקא דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן וע"י מאין ליש כו', ועם היות דכללות ענין הכלים הוא להיות התהוות הנבראים דבי"ע, דמ"ש באגה"ק איהו וגרמוהי חד לברוא כו' קאי על כללות הכלים גם פנימיות הכלים כו', שהרי ההתהוות הוא מן האור, דהכלים עצמן אין ביכולתם להוות כ"א האור הוא המהווה כו', והאמת הוא דכח ההתהוות הוא בהכלים דוקא כו', מ"מ המהווה הוא האור כו' (וכמש"א איהו וגרמוהי חד לברא בהן וע"י כו' הרי איהו הוא המהווה כו'), שהרי ההתהוות הוא מהעצמות דוקא וע"כ האור להיותו דבוק בהמאור שהוא מעין המאור ה"ה המהווה כו' כמ"ש באגה"ק שם, רק שמן האור בעצם א"א להיות ההתהוות ה"ז בהן וע"י של הכלים כו', שהכלים מגבילים את האור באופן שיוכל להיות ההתהוות כו'. וז"ע האמצעי דאצי' שזהו בבחי' ממוצע בין אוא"ס לעולמות שזהו בהב' מדרי' דאו"כ, שהאורות הן בלי גבול והכלים הן בחי' גבול וה"ה מגבילים את האור כו' וכמשנת"ל פקס"א, דענין ההגבלה הוא בכללות הכלים