תקעה

האור הנאחז בפתילה הרי אם הפתילה היא בלתי נשרפת באש כלל אין האור נאחז בה כלל ומסתלק ממנה מיד, וכמו פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מפני שהאש קופץ ומסתלק מהם כו', כ"א כאשר כלה ונשרפת מעט מעט ליכלל באור אז האור והשלהבת נמשך ומתאחד בה להדליק ולהאיר כו', ונמצא האור עושה דבר הפכי שהוא לירד ולהתמשך ולהתאחד בפתילה שזהו מאין ליש לפי שהפתילה עושה דבר היפוכה כטבע האור והוא הכליון וההתכללות באור הדולק כו'. וכדוגמא זו אנו רואין בצמיחה שכאשר החטה בשלימותה בעפר הארץ בלי רקבון כלל לא יומשך בה כח הצומח כלל, ובביטול ישותה וגסותה ליכלל בכח הצומח שהוא הרקבון שנהפכה מיש לאין דכח הצומח יעשה גם הוא דבר היפוכו להתמשך בחטה להצמיחה שזהו מאין ליש כו'. וכן בנפש וגוף שאין המשכת רוחניות דאור וחיות הנפש בכלי אברי הגוף מאין ליש כ"א ע"י ביטול היש לאין מהדם שנעשה מן המאכל, שהדם הוא כלה ונכלל באור וחיות הנפש כו', וכן הוא באו"כ למעלה שיש בכ"א מהמנגדו שהאור נמשך מאין ליש והכלי יש בה בחי' הביטול מיש לאין ועי"ז דוקא הוא

התחברות והתאחדות שלהם כו'. ולפי המשלים הנ"ל מה שהאור הוא מאין ליש ה"ז רק מצד הכלי כו', אך למעלה באו"כ הוא בהם מצ"ע (ר"ל מצד כח עליון כו'), שהאור עם היותו בחי' אין יש בו ג"ז להיות מאין ליש, והכלי עם היותה בחי' יש ומציאות נמצא בה ג"ז להיות מיש לאין כו' וכמשי"ת.

קיצור. והרי האור והכלי הפכים זמ"ז, האור בחי' אין, והכלי בחי' יש ומציאות, ולכן הן מקורי' לבי"ע, והרי מ"מ מתאחדים זע"ז, וכמו גוף ונפש שהגוף עצמו חי מהנפש, אך זהו ע"י שמחליפים טבעם שהאור הוא מאין ליש, והכלי מיש לאין, וכמו הפתילה היא יכולה ליכלה בהאש והאש יורד להאיר, וכמו הגרעין שנרקבת בארץ, וכח הצומח מתלבש בה להצמיח. וכמו"כ באו"כ מצד כח עליון יש בכ"א טבע זולתו ההפכי.

רפה) וביאור הענין הוא דהנה ידוע דבכלים יש בחי' פנימיות וחיצוניות, דפנימיות הכלי הוא עצם ומהות הכלי מה שהיא כלי לקבלה ואין ענינה להשפיע חוץ לעצמה כ"א לקבל את האור לעצמו כו', דחיצוניות הכלי הוא לפעול ולהשפיע שזהו חוץ לעצמה משא"כ פנימיות הכלי הוא רק שהיא כלי לקבלה כו'. וכמו עד"מ הכוס שנותנים בו יין הרי הפנימי שלו הוא התוך שבו שבזה הוא מקבל את היין בתוכו ובלעדי זאת לא הי' כלי כלל כ"א ע"י התוך שבו כו', ומה ששותים ע"י הוא שאוחזים בחיצוניות הכלי ושותים כו', שזהו אינו עצמות הכלי רק מה שהיא פועלת חוץ לעצמותה כו', ועם היות שכללות כוונת הכלי הוא לשתות על ידה, מ"מ לולא שהי' בה התוך לקבל הדבר לא הי' אפשר להיות השתי' ע"י, ובהכלי עצמה התוך והקבלה זהו העצמות שלה והשתי' ע"י הוא החיצוניות כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה דפנימיות הכלי הוא מה שהיא בחי' כלי לקבלה לקבל בתוכה את האור ולמעלה עדיין מבחי' השפעה וגילוי חוץ לעצמותה כו', וכמ"ש כוס ישועות אשא ואי' בזח"א דר"נ סע"א דהא בהאי כוס אתנגידו ברכאן

מאינון ישועות דלעילא והוא נטיל לון וכניש לון לגבי' ואתנטר תמן כו', דמש"א וכניש לון לגבי' זהו בחי' פנימיות הכלי שהיא לקבל את האור כו', ואתנטר תמן הוא בחי' יין