תקעג

הנה"א כו' וכמשי"ת בסמוך). וזהו משארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו', דהנה ענין התפלה הוא מה שהנה"א מאיר את הנה"ב ופועל בו הביטול כו', דז"ע שהתפלה היא במקום הקרבנות דתפלה כנגד תמידין תקנו והוא ההקרבה דנה"ב, וכמ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן שההקרבה היא מכם היינו הנה"ב שיהי' בבחי' קירוב ובבחי' ביטול לאלקות כו' ומי הוא המקריב הוא הנה"א (שז"ע אדם כי יקריב כו') שהוא הפועל את הביטול בהנה"ב ע"י ההתבוננות שמתבונן בענין אלקי וההתבוננות הוא באופן כזה שמושג גם בהנה"ב הענין האלקי כו', ומתעורר באהוי"ר שבזה תתעורר גם הנה"ב בבחי' אהבה ורצון לאלקות ולא ירצה בענינים הגשמיים החומריים כו', וזהו ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר בא לידי רצון לאלקות כו'. ועז"א אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא ההכנעה והשפלות דנה"ב שצ"ל קודם התפלה שהו"ע השבירה כללית בשבירת החומריות כו' (והוא בחי' תשו"ת שצ"ל קודם התפלה והו"ע תיקון חצות בבחי' מרירות ושפלות עצמו שזהו התחלת העבודה כו'), ועי"ז הוא כלי מוכן לקבל

האור דנה"א בתפלה ולחיות ממנו כו', ובלעדי זאת אינו כלי לקבל האור דנה"א ואינו חי מהנה"א כ"א הוא חי כחיי הבהמה שהרי הוא נפש הבהמית כו', רק ע"י הקדמת הכובד ראש קודם ה"ה מקבל אורו וחיותו מהנה"א לחיות ממנו כו', וזהו שע"י הכנת הכלי דנה"ב בא הנה"א בבחי' ירידה והמשכה כו', והנה"א בא עי"ז בבחי' מציאות היינו שבא בהגשמה לפי אופן מהות עצמו כו'. והיינו שהעבודה דנה"א בהתלבשותו בנה"ב להאיר את הנה"ב ה"ה בבחי' יש, הן ההשגה האלקית והן ההרגשות האלקית הכל הוא בבחי' יש ואינו בערך כלל לגבי ההשגה וההרגש האלקי דהנשמה כמו שהיא למעלה קודם התלבשותה בגוף כו', דהרי גם עבודת הנשמה שמצ"ע שזהו שכר עבודתה כו' אינו בערך כמו שהוא בהנשמה קודם התלבשותה בגוף כו', וכ"ש דעבודת הנשמה שבבחי' שייכות אל הנה"ב שאינו בערך כלל לגבי עבודת הנשמה כמו שהיא למעלה כו'. וכן הוא ג"כ בהכחות פרטים דנפש וכמו כח השכל דעם היותו בבחי' כח לבד ה"ה רוחני כרוחניות הנפש כו', ויש בו טבע העלי' בכח המשכיל בבחי' אין ממש לא להיות בבחי' התחכמות במציאות כו',

רק ע"י כלי המוח כשהן מוכשרין ומוכנים לקבל צורת אור השכל, אע"פ שמצד אור השכל הרי מושלל לגמרי מהיות בחי' יש ומציאות התחכמות דבר מה מפני שהוא בחי' אין בעצם, ולהיותו בטבעו עולה ונכלל במקורו בבחי' כח המשכיל ההיולי שבעצם הנפש מאחר שמאיר משם כו', רק סיבת המשכתו וירידתו להתאחז ולשרות במוח הוא בא מצד בחי' חומר כלי המוח כאשר הוכן בטוב לקבל ימשיך ויגביל לאור השכל בתוכו ועושה אותו בבחי' יש ומציאות דבר התחכמות כו', ונעשה כמו נבדל מן העצם שלו שהוא רק בחי' אין והתכללות במקורו בכח המשכיל כו'. וכמו"כ הוא בבחי' האור למעלה שבעצם הוא בבחי' עלי' והתכללות במקורו וה"ה בבחי' אין כו', רק שנאחז ע"י הכלי וה"ה בחי' יש ומציאות כו', וזהו שאור החכ' בהיותו בכלי דוקא נק' חכמה בה"א בבחי' יש ודבר והוא בענין של חכ' שמתחכם בכלי מוח החכ', אבל קודם ששורה בכלי אינו נק' בשם חכמה בה"א (דגם שם התואר דחכם שייך רק כשמתלבש בכלי החכ' כו' כמשי"ת), וכן בינה בה"א הוא אור הבינה בכלי מוח הבינה כו', וכן גדולה וגבורה כו' חו"ג שבכלי הלב דוקא וכה"ג בכל הע"ס כשהן אורות בכלים כו', וז"ש חכמה מוחא כו'.