תקסט

אמנם בחי' לא ידע הוא שגם בעצמותו הוא לא בבחי' מהות ידוע וניכר כלל כי הוא בחי' אין המוחלט בבחי' עצמות המאציל כו' כמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר, והיינו שזהו הביטול בעצם המהות ממש כו'. והענין הוא דהנה עתיק הוא בחי' העתקת העצמות כו', והיינו בחי' תחתונה שבמאציל כו', ומבו' בלקו"ת בהבי' דשחורה אני שזהו בחי' האוא"ס שלפני הצמצום כו', והוא מה שביכולתו ית' להאיר אור וזיו כו' והוא בחי' שמו הכלול בעצמותו כו' (ואין זה בחי' שמו העצמי דשמו קדמון כו' המבו' במ"א), והיינו האור הכלול בעצמותו זהו בחי' תחתונה שבמאציל ובחי' זו הוא שנעשה בבחי' עתיק כו', והיינו בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפני הצמצום שנעשה בבחי' עתיק כו', וא"כ הרי גם כמו שהוא בבחי' עתיק ה"ה בבחי' התכללות בעצמות, דהביטול בזה הוא כמו עד"מ אור וזיו כשהוא בגוף כדור השמש כו' וכמ"ש בלקו"ת שם, וא"כ זהו ב' הבחי' אין ואפס דהביטול דאוכם הוא בחי' אין (רק שזהו למעלה מהביטול דחכ' כנ"ל), והביטול דלא ידע הוא בבחי' אפס ממש כו'. והנה במשנת"ל פ' ר"פ באופן הא' בפי' אוכם

הוא שחפצו ליכלל בא"ס ב"ה י"ל ג"כ בזה ב' מדרי' ביטול, והוא שיש הפרש בסיבת העלי' וההתכללות אם זהו מפני שאין להאור התיישבות בפ"ע, והיינו שאין לו מקום ומציאות להיות בפ"ע כ"א בבחי' התכללות במקורו כו', או שהביטול וההתכללות במקורו הוא עצמי לא רק משום שאין לו מקום כו'. והענין הוא כמ"ש במ"א בענין אין זולתך ואפס בלתך, דאין זולתך הוא שזולתך אין שום מציאות כלל אבל אתך יש מציאות (מיט דיר איז פאראן א זאך) והיינו בהאור כמו שהוא בהתגלות שמבלעדי העצמות אין לו שום מציאות כלל, והוא שבהאור נרגש איך שכל מציאותו הוא רק מצד העצמות, וממילא אינו נרגש לשום מציאות בפ"ע כו', אבל עם העצמות ה"ה במציאות אור כו', והדוגמא לזה הוא משנת"ל פרל"ה בענין ד"ע שהמציאות היא רק מה שאוא"ס נותן מקום ומציאות כו', ואפס בלתך הוא שגם עם העצמות אין שום מציאות כלל, וזהו בהאור הכלול בעצמותו שאינו בבחי' מציאות אור כלל כו'. ועד"ז הוא בענין הנ"ל בב' מדרי' שבכתר דבחיצוניות הכתר סיבת העלי' וההתכללות הוא מפני שאין לו מקום כלל בפ"ע וכנ"ל שאין

לו התיישבות בפ"ע כו', אבל עם העצמות והיינו בבחי' העלי' וההתכללות בעצמותו (וכ"ז בבחי' חפץ ורצון לא בבחי' התכללות ממש כו') ה"ה בחי' מציאות אור עכ"פ כו', היינו שבזה מוצא מקום לעצמו כו', דסיבת העלי' היא מצד שאין לו מקום בעצמו להיות בפ"ע (והוא מצד הדביקות והרגש מקורו כו') ובהעלי' והתכללות ה"ה מוצא מקום לעצמו כו'. ויובן זה ע"ד דוגמא מהשרפים שחפצם ורצונם להכלל באוא"ס ובזה הם מרווים צמאונם כו', דהרי זהו כל המבוקש שלהם מה שרוצים להיכלל, וע"כ בההתכללות ה"ה מרווים צמאונם כו', וכמו"כ בהאור בהעלי' וההתכללות יש לו מקום ומציאות כו', אבל בחי' פנימיות הכתר הוא בבחי' התכללות ממש במקורו כנ"ל והוא בבחי' ביטול ממש בחי' ביטול עצמי כו', והיינו שהעלי' אינו מצד שאין לו מקום כ"א הוא ענין עצמי כו', וביטול זה הוא בבחי' התכללות ממש כו', והו"ע אפס בלתך שלא יש שום מציאות כלל רק העצמות כו', ונמצא דב' עניני התכללות הנ"ל הן ב' המדרי' דאין ואפס כו'.

קיצור. ובלק"ת דביטול דכתר הוא מפני שמושג איך שאין ערוך, והביטול דחכ' ה"ה שמושג איך שהוא לבדו הוא, וזהו מעלת או"פ והיתרון בכתר שהאין ערוך הוא לגבי עצמות, אמנם לא ידע הוא שאינו מהות ידוע בעצמו כלל, כי עתיק