תקסח

ולא בבחי' ביטול במציאות ממש כו', והביטול הוא מצד הדביקות במקורו לא בבחי' ההתכללות ממש כו' וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דמי מנה, ומ"מ ה"ז בחי' ביטול גדול יותר מהביטול דחכ' כו'. וי"ל דהנה מבו' במ"א דהביטול דשרגא בטיהרא ה"ז ביטול גדול יותר מהביטול דהתכללות הנר באבוקה, דשרגא בטיהרא ה"ז ביטול לגבי דבר שאינו במהותו כלל, דאור השמש הוא אור נעלה שאינו כלל במהות אור הנר ואינו מערכו כלל כו', אבל התכללות הנר באבוקה ה"ז בדבר שממהותו דשניהם אש רק שהאבוקה הוא אור גדול ביותר כו', וידוע דכל ביטול לגבי דבר שאינו ממהותו כלל הוא ביטול יותר גדול כו', וע"כ הגם דשרגא בטיהרא הוא רק ביטול ההתפשטות לבד ונר באבוקה הוא בבחי' ההתכללות, מ"מ ה"ה במהות אש ורק שנתבטל ממציאותו הראשון כו' כמ"ש בסש"ב פי"ט, אבל שרגא בטיהרא ה"ז הביטול לגבי דבר שאינו ממהותו כלל ה"ז ביטול יותר שנחשך אורה לגמרי כו'. והדוגמא מזה י"ל בבחי' כתר וחכ' דהרי כתר הוא ספי' הראשונה שנאצלה מאוא"ס עצמות המאציל כו' (ולדעת הפרד"ס ה"ה עלול הראשון כו', ולדעת האריז"ל

ה"ז ע"י הצמצום כו' ועמשנת"ל פקס"ד), ה"ז בבחי' קירוב יותר לגבי עצמות והביטול דכתר הוא לגבי עצמות המאציל שמובדל בערך לגמרי מבחי' הכתר כו', משא"כ הביטול דחכ' הרי כ' בסש"ב שם שזהו כמו ביטול הנר בשרשו ומקורו שזהו במהות האש כו'. וי"ל ההפרש בזה דביטול הכתר הוא לגבי העצמות שאינו בגדר מקור, וביטול דחכ' הוא לגבי מקורו, והיינו שנרגש בו העצם שהוא מקור האור ועי"ז הוא הביטול שז"ע אין זולתך כו', וגם מבו' שם שאין זה שהיא בבחי' ההתכללות ממש כ"א מה שחפצה להכלל כו'.

קיצור. וי"ל שז"ע כ"ע אוכם הוא קדם עה"ע. הרצון להיכלל. כזיו השמש בשמש. והו"ע אפס בלתך. וצ"ל והלא הוא אור קמ"צ הנה אוכם הוא הביטול דהעדר תפיסת מקום. וכמו קטן לגבי גדול ועם היות שיש בזה ג"כ ביטול בעצם המהות מ"מ הביטול ממש הוא רק בההתפשטות. והוא בחיצוניות הכתר. וה"ז למעלה מהביטול דחכ'. כי אוכם הוא כמו שרגא בטיהרא שזהו הביטול במהות הנבדל ממהותו. כמו"כ הביטול דכתר הוא לגבי עצמות. וביטול דחכ' הוא כנר בפני האבוקה. שבטל לגבי מקורו.

רפא) והנה בלקו"ת בהבי' דמי מנה בשם הה"מ ז"ל דמפני שהכתר הוא למעלה מכל הע"ס לכן הוא משיג יותר איך שאין ערוך אל המאציל א"ס ב"ה, וי"ל דעם היות דהביטול בחכ' הוא מפני שבחכ' מושג ומורגש איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו, והיינו שמושג ומורגש שם הידיעה האמיתית כמו שהיא בעצמות אוא"ס ב"ה, ובכתר הביטול הוא איך שאין ערוך להנאצלים לגבי עצמות כו' וכמש"ש שז"ע יראה בשת כו' שזהו הביטול דהעדר תפיסת מקום כו', ובחכ' הוא הביטול דאין זולתו כו'. וזהו מעלת האו"פ על האו"מ דלהיות שהחכ' היא בחי' פנימי ע"כ בחכ' היא הידיעה דהדיעה שבעצמות איך שהוא לבדו הוא כו', ומה שנרגש בהאו"מ הוא איך שאין ערוך כו', ויש יתרון בבחי' האו"מ והוא להיות שבכתר הוא האין ערוך לגבי עצמות א"ס ב"ה ה"ז ביטול גדול יותר מהביטול דחכ' כו', וכ"ז הוא הביטול דאוכם שהוא בחי' העדר תפיסת מקום לבד ואין זה בבחי' התכללות עדיין כו',