תקסה

רעט) וביאור הענין ילהק"ת ענין האור והכלי שהן ב' הפכים בתכלית להיות ידוע בעיקר בחי' אור וכלי שזהו בחי' אין ויש, דהאור הוא בבחי' אין דוקא וכל ענינו הוא להיות בבחי' אין כו', והכלי הוא בבחי' יש דוקא שהן ב' הפכים כו', דהרי ידוע דכל עיקר בחי' אור הוא בבחי' גילוי מן העצם והיינו בחי' אור המאיר מן העצם הדבוק בהעצם דמשו"ז הוא בבחי' אור כו', וכמו אור וזיו השמש שהוא אור המאיר להיותו דבוק בהעצם ה"ה כמו העצם בבחי' אור המאיר כו', ולכן כשיש עננים המסתירים אין האור מאיר כ"א כאשר דבוק בהעצם אז הוא בבחי' אור המאיר כו', וכמו אור וחיות הנפש שהוא בבחי' חיות כו', וכמשנת"ל באורך פנ"ה. וכמו"כ הוא בענין האור למעלה שהוא בבחי' אור מפני שמציאות האור מן העצמות הוא בבחי' דביקות בהעצם כו' (וכמ"ש במ"א שהרי הנבראים הן ג"כ הארה ממקורם כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג, ולכן באמת כל הנבראים אינם בבחי' מציאות לעצמן להיותן בבחי' אור וזיו המתפשט כו', רק מפני שאופן התהוותם הוא לא בבחי' דביקות במקורם וע"כ נתהוו בבחי' מהות

ומציאות אחר מכמו מקורם כו', משא"כ האור דאופן התהוותו הוא בבחי' דביקות דוקא ע"כ הוא כמו העצם שהוא בבחי' אור כו'), ומשו"ז האור הוא ג"כ בבחי' אין בחי' העדר המציאות כו', דכשם שהעצם הוא שלא בבחי' מציאות כלל כמו"כ האור המאיר מן העצם הוא כמו העצם שהוא ג"כ לא בבחי' מציאות כלל כ"א בבחי' אין כו', דכשם שהוא כמו העצם בזה שהוא בבחי' אור כמו"כ הוא כמו העצם בזה שהוא בבחי' אין כו', וגם להיותו דבוק במקורו הרי נרגש בו מקורו משו"ז ה"ה בבחי' אין וביטול לגבי מקורו כו', וכמ"ש במ"א בענין אין זולתך (דבד"כ הוא בבחי' אור הקו כמו שנמשך לאחר הצמצום הראשון כו') דבהאור נרגש איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזהו הביטול שבהאור כו'. וזהו אין זולתך מלכינו לחיי עוה"ב דבג"ע הוא גילוי האור וכידוע דג"ע הוא גילוי האצי' כו' (ובכללות הוא גילוי הקו וכמ"ש את קשתי נתתי בענן דבר המוקש לי הוא גילוי הקו כו' שזהו הגילוי דג"ע כו' וכמ"ש במ"א), ושם הוא ההרגש איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו כו', וקודם לזה אומר אין ערוך לך בעוה"ז, דבעוה"ז

במציאות היש נרגש איך שאין ערוך לך כו', ובג"ע הוא גילוי האור ששם ההרגש איך שאין זולתך כו' (ואפס בלתך הוא בהאור כמו שהוא כלול בהעצם לפני הצמצום שהוא בבחי' אפס ממש וכמו לאו אינן נהורין כו', וכמ"ש בסש"ב שם בהמשל דאור וזיו השמש כמו שהוא במקורו שבטל ממש במציאות לגבי מקורו כו'). וזהו ג"כ הסיבה מה שהאור הוא בבחי' טבע העלי' לגבי מקורו מפני שהוא בבחי' דבקות במקורו ע"כ הוא בבחי' עלי' כו', כי טבע כל דבר הוא להמשך לגבי מקורו אך זהו דוקא כשנרגש בו מקורו כו', דכשאינו מרגיש את מקורו אינו שייך לומר שטבעו להימשך לגבי מקורו מאחר שאינו מרגיש כלל את מקורו, רק להיותו מרגיש את מקורו משו"ז יש בו טבע זו להיות נמשך לגבי מקורו כו', ולכן הכלל הזה הוא בעו"ע דוקא דטבע העלול להדבק בעילתו כו', משא"כ ביש מאין אדרבה טבע היש לירד למטה וכמשי"ת, והיינו לפי שיש מאין הרי היש נתרחק ממקורו האין ואינו מרגיש את מקורו כו', אבל בעו"ע להיות שהעלול הוא בקירוב אל העילה ומרגיש את העילה לכן טבעו לעלות ולהדבק בהעילה כו', ובעו"ע גופא טבע

זו היא דוקא במדרי' העליונה שבהעלול דהיינו בג"ר שבו כו' כמ"ש במ"א, וזהו מפני שהג"ר הן בבחי' קירוב לכן בהם דוקא טבע העלי' כו', וכמו"כ האור להיותו דבוק במקורו אין