תקסד

בס"ד. ש"פ דברים, תרד"ע

ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, וצ"ל מה"ע ציון דהרי אין הכוונה על עיר ציון בפרט כ"א על כללות ישראל וא"כ מה"ע אומרו ציון כו', גם מה"ע במשפט תפדה מהו הפדי' במשפט. גם מ"ש ושבי' בצדקה מי המה שבי' ומה"ע שהפדי' היא בצדקה כו', ומפני מה ציון תפדה במשפט ושבי' בצדקה כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק מה שנת"ל דבתהו הי' ג"כ בחי' הביטול, ואדרבא הביטול דתהו הי' בבחי' תוקף ובהתגלות ביותר שז"ע בהמה בה מ"ה ואדם בגימ' מ"ה כו', רק שהביטול דתהו הי' בבחי' העדר המציאות לגמרי, להיות שהי' בבחי' יש ביותר ע"כ גם הביטול שלהם הי' לא בבחי' הנחת עצמותם כ"א בבחי' העדר המציאות לגמרי כו', ובתיקון הוא בבחי' ביטול במציאות לא בבחי' העדר המציאות כו', והיינו שיש מציאות דבר ומ"מ הוא בתכלית הביטול שאינו בבחי' מציאות בעצמו כלל כו', ובכללות הוא בבחי' הנחת עצמותו כו', שזהו כפי אופן העצמות וכפי אמיתת הכוונה העליונה כו'.