תקסג

ישורון כו' מלי כריסא זינא בישא כו' כי ע"י אכילה גסה הוא עלול לכל מיני רע ר"ל, והיינו מפני שבזה מתהפכת נוגה לגקה"ט, וכידוע דנוגה היא ממוצע בין הקדושה לגה"ק, וכאשר אוכל המאכל לתיאבון למלאות תאות נפשו עם היות שאוכל דבר המותר ה"ז מתהפך לרע דגקה"ט ע"כ הוא עלול לבא גם לדברים האסורים כו'. והנה זה בא באדם מצד חלק הרע שבמאכל שנוטה לג"ק, אבל מצד הטוב שבמאכל אדרבא יגרום תוס' אור וכח בעבודת ה' לגופו וגם לנשמתו בהשגת אלקות, וכמא' ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלינא דעתאי וכמו חמרא וריחא פקחין כו', כי שרש המאכל הוא משבה"כ דתהו, ותהו הי' בבחי' ביטול ובבחי' יש כו' (ובד"כ הוא מדרי' דקדושה ומ"מ היו בבחי' יש כו'), וכשנפלו נעשה בחי' נוגה שמעורב טו"ר וע"כ כל הדברים שמבחי' נוגה המה מעורבים טו"ר כו'. וזהו שארז"ל קדש עצמך במותר לך שגם בדברים המותרים צריך לקדש עצמו היינו רק מה שמוכרח לו ויהי' נזהר מן המותרות רק מה שמוכרח לקיום גופו וגם זה יהי' בכוונה לשם שמים כו', ואז נכלל הטוב בקדושה ומתוסף לו עי"ז אור וחיות

בעבודה כו'. והנה אמרז"ל נדרים סיג לפרישות דכאשר מדיר א"ע בדבר המותר באכילה ושאר הנאת היתר ופורש א"ע מהם ה"ז סיג לפרישות מתאות היתר, כי העדר עשיית הדבר בפועל ה"ז גורם חלישות התאוה כמ"ש בשע"ת לר"י ז"ל, ובפרט כשהוא בדרך נדר שיש בזה ענין ואור של קדושה כו', וביותר הוא כאשר רואה שאין ביכולתו לברר הדבר, והיינו שאין ביכולתו שיהי' הדבר אצלו לש"ש וירא לנפשו שתרד אותו ה"ז מודר הנאה ממנו שעי"ז פורש מזה כו', אך זהו בדרך דחי' שהרי אינו מעלה את המאכל רק שנדחה כו' (ואפשר דהטוב מ"מ מתעלה וכמו ישב ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה כו', וכ"ש בדבר המותר י"ל שהטוב מתעלה וי"ל דשם גבי ישב ולא עבר כו' הוא שנעשה הבירור בנפשו דמובטח הוא שלא יחטא כו' וכאן נעשה הבירור גם בהדבר ההוא כמו בהמאכל וכה"ג והדחי' היא רק להתערובות רע כו'). אך יש עוד אופן והוא שיתהפך גם הרע שבהמאכל לטוב והוא כמו באכילה דשבת שמצוה לענגו באכו"ש שגם הענג הגשמי עולה ונכלל בהתענוג אלקי כו' (והוא הקדמת תפלה דשבת). והענין הוא כי יש ב' מדרי' שמאל דוחה

וימין מקרבת, שמאל דוחה בא מבחי' גבורות דאימא, וזהו ג"כ ענין הנדרים שזהו מבחי' בינה, וכמא' כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך וידוע דמלך הוא בחי' מלכא עילאה בחי' ז"א, וחיי המלך בחי' בינה כו' ומשם הוא בחי' שמאל דוחה ע"י הנדר כו', וימין המקרבת הוא מבחי' חסדים דאבא דבאור פני מלך חיים יוכל לקרב גם היש להמשיכו אל הביטול כו'. וזהו ג"כ ענין חכם המתיר את הנדר שממשיך בחי' החכ' שעי"ז נעשה תיקון הדבר שיהי' כמו אכילה דשבת, ועי"ז הותר הנדר שלא ירד אותו אדרבא הוא במדרי' הקדושה כו'. ובענין ש' מ"ה המתקן י"ל דזהו מבחי' עצמות ש' מ"ה כו', שהרי בעניני הבירורים הוא שלא יהי' הנאה גשמיות בהמאכל כ"א ע"צ ההכרח כו', ובשבת שמצוה לענגו שהוא עונג גשמי והענג הזה נכלל בעונג העליון י"ל שזהו מעצמות ש' מ"ה דוקא, וכמו שנת"ל פרע"ז דביטול הכלים הוא מעצמות ש' מ"ה כמו"כ בכדי שהעונג הגשמי יתעלה זהו מעצמות ש' מ"ה כו'. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות ולא נא' דיבר ה' אל משה (עי' בפי' הרמב"ן), וי"ל דהדיבור הזה הוא התגלות עצמות ש' מ"ה, וזה

אפשר להתגלות רק למשה להיותו בבחי' ההתכללות שני הפכים שגופו הי' ביטול במציאות ממש עד שהי' כלי לאלקות