תקסב

ע"י הכלים דוקא נעשה ההתכללות אמיתי בהאורות להיות מקבלים זמ"ז כו', שזהו אמיתית השלימות שיש מדרי' פרטים והכל הוא בבחי' אחדות ממש ובלי בחי' ראש וסוף כו', וזהו מבחי' עצמיות ש' מ"ה דוקא כו' (והרי ההתכללות בהכלים הוא ג"כ ע"י האור שהאור הוא המחי' את הכלי ופועל בה הביטול וההתכללות כו', אך ע"י התלבשות האורות בהכלים דוקא מתחדש בהם אופן ההתכללות הנ"ל כמו מצד בחי' עצמות א"ס כו', וההתכללות הוא בהאורות ובהכלים ובזה דוקא נשלם אמיתית הכוונה העליונה כו'). וזהו ג"כ עיקר הכוונה בבחי' הביטול דתיקון (דביטול והתכללות הוא ענין א' כנודע) להיות מדרי' המציאות ויהי' בבחי' ביטול המציאות לגמרי (לא בבחי' העדר לגמרי כ"א בבחי' ביטול כל מציאותם לגמרי כו') וכנ"ל בהביטול דמשה כו', והוא עיקר ההפרש בין הביטול דתיקון להביטול דתהו כו', שהרי הספי' דתהו הי' בהם ג"כ ביטול, הגם שנת"ל דספי' דתהו היו בבחי' יש כו' הנה הי' בהם בחי' הביטול ג"כ, ואדרבה הביטול דתהו הי' בבחי' התגלות יותר מהביטול דתיקון כו', וכמ"ש במ"א בענין בהמה בה מ"ה

ואדם בגימ' מ"ה הרי בתהו הי' בחי' מ"ה וביטול שלהם בהתגלות ובתיקון בחי' מ"ה הוא בגימ' שהוא בחי' העלם כו', רק שבתהו הביטול גופא הי' בבחי' יש ולא הי' כפי הכוונה העליונה כו', דלהיותם בעצם בבחי' ישות משו"ז בבחי' המציאות שלהם הי' בבחי' תוקף המציאות, ובהביטול שלהם היו בתוקף הביטול בבחי' העדר המציאות לגמרי כו' ושניהם הוא שלא כפי הכוונה העליונה כו', ובתיקון הביטול הוא בבחי' ביטול ממש בבחי' הנחת עצמותו וביטול כל מציאותו כו' והיא דוקא כפי אמיתית הכוונה העליונה כו' וכמשי"ת בעזה"י.

קיצור. והנה שם מ"ה הבוקע הוא הארת ש' מ"ה, מפני שנרגש רק מציאות העצמית, וקודם בחי' עצמות ש' מ"ה וי"ל שזהו כמו עצמות הא"ס דמה ל' מהות ובלי מהות, והיינו שהמהות הוא בלי מהות, וכמו מרע"ה שהי' חכ' והי' בטל במציאות בנשמתו ובגופו, שפל בלי מהות לגמרי ועניו מהות בבלי מהות, והארת ש' מ"ה מאחר שבא ע"י בקיעה ה"ז מחודש, ועצמות ש' מ"ה אינו מחודש כמו ש' ע"ב, וכמו עתיק העתקת העצמות, ולפ"ז י"ל דהתכללות שבאורות מהארת ש' מ"ה והתכללות שבכלים מעצמות ש' מ"ה, וזהו ג"כ בחי' ביטול דתיקון, דתהו ג"כ ביטול, רק בבחי' ביטול המהות לגמרי וביטול דתיקון הוא שהמציאות הוא בבחי' הנחת עצמותו.

רעח) ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות כו', דהנה כללות ענין הנדרים הוא שאוסר על עצמו דבר המותר להיות דכל הדברים המותרים שאין בהם שום איסור לא מד"ת ולא מד"ס ה"ה מנוגה ודברים האסורים מגקה"ט, וכמו המאכל המותר הוא מנוגה המעורב טו"ר ולכן גם בהמאכל יש בו תערובות טו"ר, וענין התערובות הזאת ניכרת בהפעולה שפועל המאכל בגופו ובנשמתו, שהרי אנו רואין כשיאכל האדם וישבע מהמאכל שאכל הנה יתגשם גופו ונחשב כמו בהמה ומכ"ש נשמתו שתרד בירידת הגשמה הזאת באותה שעה, ולכן נק' אכילה מרובה בשם אכילה גסה כי נעשה בגסות ועביות החומריות בגופו ובנשמתו כו', וכמו גסות הרוח שזה בא ג"כ מהגשמת הגוף ע"י אכילה מרובה, וזהו וישמן