תקנח
ערה) וביאור ענין בחי' הארת ש' מ"ה שהוא בבחי' ביטול פנימי ומ"מ הוא בבחי' הרגש המציאות לבד ואינו בבחי' הרגש פנימי ממש כו', הנה יש לבאר זה כמו בראי' והשגה, דהגם דראי' הוא למעלה הרבה מהשגה דאינו דומה כלל שמיעה לראי' כו' כמשנת"ל פרס"ז, מ"מ יש יתרון בשמיעה והשגה על הראי', דבראיית עין השכל אין הענין מאיר אצלו בגילוי ובבחי' פנימי ממש, היינו בבחי' קליטה ובבחי' הנחה והתיישבות פנימי שיאיר בתוך תוכו בכל חלקי נפשו כו', הגם שזה בבחי' ידיעה פנימיות ומאיר בנפשו שנרגש הענין בכל חלקיו עד שנמשך כולו לזה (ער ווערט דאך אין גאנצען צו גיצייגען) כמשנת"ל פרס"ט ואינו מקבל העלמות והסתרים כו', מ"מ אין זה שהענין מאיר בפנימי ממש בנפשו בבחי' קירוב ובהתיישבות כמו השגה דכאשר משיג ענין אלקי הרי הדבר מתקרב איליו ונקלט במוחו ולבו ומאיר הענין בגילוי בבחי' התיישבות פנימי עד שנעשה לו אור וחיות ממש כו', וכמו שנראה בחוש לכל מי שטועם טוב טעם ודעת השגה אלקי' במוחו ולבו שהוא חי בזה ממש בחיות פנימי וחיות מורגש בהענין
האלקי שמתקרב אליו ומאיר נפשו מאד, וכמו במלאכים שהמזון שלהם הוא השגה שלהם כו' ומה שמשיגים באלקות נעשה להם בבחי' מזון פנימי כו', והיינו מפני שהוא בבחי' אור וחיות המתיישב ונתפס בנפש כו', וכמו התורה דכתי' בה ותורתך בתוך מעי, בקרבך קדוש כו', שהיא בבחי' מזון לנשמות כו', וכמו"כ הוא בהשגה אלקית בנשמות שהוא בבחי' מזון ממש אל הנפש עד שגם לבו ובשרו ירננו כו' (וגם בחיצוניות האברים בתנועות והזזות גדולות שזהו מצד התנועה החיונית דנפשו שפועלת גם באברי הגוף דכל חי מתנענע כו', וכמו"כ בלמוד התורה אם היא ערוכה ברמ"ח אברים ה"ז הוראה שיש לו חיות בהענין מפני ההשגה שמשיג הענין בטוב טעם והוא חי בזה וע"כ כל אבריו מתנענע' כו'. וכן הוא בהשגה והתבוננו' אלקי כאשר הענין מאיר אצלו בגילוי ממש כו') (רק שמפני שבא במורגש יכול להיות בזה טעותים בבחי' הרגש חיי בשרי וחומרי כו' וכמ"ש מזה בקונט' התפעלות כו'), משא"כ בראי' הגם שמאיר בזה אור נעלה הרבה יותר, מ"מ אין זה בקירוב אליו ולא בבחי' אור וחיות פנימי ממש אליו כ"א מה שרואה את
הדבר מרחוק כו', וזהו מצד מעלת האור להיות שהאור הוא בעצם למעלה מגדר כלי כו', דבהשגה ה"ה משיג אור כזה שהוא בערך הכלים והיינו רק הארה לבד ע"כ הוא נתפס בכלים כו', אבל בראי' ה"ה רואה את העצם שזה למעלה מגדר כלים ע"כ אינו נתפס בפנימיות ממש להיות בבחי' התיישבות בכלים כו'. וזהו הטעם שע"י הראי' באלקות בא לידי חולת אהבה משא"כ בהשגה כו', והוא דבהשגה עם היות שע"י ההשגה שמשיג הענין היטב ונרגש בנפשו ה"ה תאב ומשתוקק מאד אל האור כו', מ"מ ה"ה מרווה צמאונו בהשגה זו מפני שהאור נתפס בכלי מוחו בפנימיות כו', משא"כ בראי' שאין האור נתפס בפנימיות ע"כ נעשה מזה חולת אהבה כו', והגם שע"י הראי' מתקרב הדבר וכידוע במשל הראי' שהדבר הרחוק רואה אותה כאלו כבר באה כו', זהו בענין ההרגש שנרגש אצלו הדבר ומתפעל בזה כאלו כבר בא הדבר כו', וכן הוא ברוחניות בהתאמתות הענין ה"ז בתוקף גדול ונרגש מאד בנפשו ונדבק בזה בכל עצמותו כו', ומ"מ הוא כדבר המובדל ממנו מפני שאינו בבחי' התגלות ממש ובבחי' התיישבות כמו אור וכלי כו', ומשו"ז אינו בבחי'
חיות פנימי ממש כו' (ועמשנת"ל פרכ"ז). וזהו בכללות בחי' הראי' גם בבחי' אמיתית ראיית עין השכל שאינו בבחי' תפיסא פנימיות כמו השגה כו', אמנם בענין בחי' מ"ה הגם שבד"כ
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.