תקנז

שצ"ל בחי' ש' מ"ה בכאו"א, ובפרט בנש"י שצ"ל בחי' הארת ש' מ"ה בגילוי שיהי' בהם הביטול דמ"ה ע"י התורה כו' ולפעול בחי' הביטול דמ"ה בעולם כו', ועז"א וידבר ה' אל משה צו את בנ"י שיהי' חבור בחי' משה עם נש"י כו', ואח"כ אומר ואמרת להם את קרבני לחמי כו', דבקרבנות כתי' אדם כי יקריב כו' אדם הוא בחי' מ"ה כו' שהעבודה והבירור צ"ל ע"י ש' מ"ה כו', ואמר משה מי יוכל להספיק כו' א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחן כו', שהרי הארת ש' מ"ה בא בבחי' העלם דעם היות שהוא בחי' העצם הרי בא בבחי' בקיעה שעי"ז מתעלם עד שכאו"א יש ביכולתו לקבל בחי' הביטול דש' מ"ה כו', וע"י העבודה לפי כוחן ה"ה נותן לפי כוחו להיות שזהו מה שהעצם בוקע ע"כ ההמשכה היא שהעצם ממש נמשך כו', והגילוי האמיתי הזה יהי' לעתיד שיתגלה בחי' העצמות ממש ע"י העבודה דעכשיו כו'. וזהו מ"ש הן אל ישגיב בכחו דהיינו בחי' העצמות דש' מ"ה, וכתי' שדי לא מצאנוהו שגיא כח כמו שבא ע"י בקיעה שמתעלם שיוכל להתקבל בכאו"א כו'. וזהו וידבר ה' אל משה צו את בנ"י המשכת בחי' משה

להיות בבחי' צוותא וחבור עם נש"י כו', ואמרת להם את קרבני לחמי כו' דמבקש לפי כוחן היינו בחי' מ"ה שבכאו"א ועי"ז ההמשכה מלמעלה בכל כחו המשכת העצמות כו'.

קיצור. ועד"ז הוא בקיעת ש' מ"ה שהעצמית בוקע ובא בדרך דילוג כמו ממהות למהות, ומזה יש ביטול דמ"ה דחכ' בכל הנבראים ובדרך דילוג שאינו נרגש העצמות עם היות שהוא בבחי' או"פ, דאל"כ הי' ביטול במציאות, וכמו שיהי' לעתיד וכמו והופע בהדר גאון עוזך, וזהו צו את בנ"י התחברות למשה ש' מ"ה, את קרבני אדם כי יקריב בחי' מ"ה, ומבקש לפי כוחן כמו שבא בהעלם.