תקנד

עולה בשם אור כו', שזהו ג"כ מעלה בהאור שנרגש בו מקורו עד שאינו עולה בשם אור כלל כו', וכמשנת"ל פל"ז ול"ח בענין מיעוט וריבוי שיש בזה ב' ענינים בחי' מיעוט האור ובחי' ירידת מעלתו בעצם מהותו כו', דכמו"כ הוא באור הקו שהוא בבחי' מיעוט האור הרבה מכמו שהי' קודם כו' וגם ירד ממעלתו שהוא כמו ממהות למהות כו' והו"ע מה שבא בבחי' דילוג כו', והיינו שהצמצום לא הי' באופן כזה שישאר אור הקו (דאז הי' בבחי' מיעוט לבד כו'), כ"א בבחי' העדר האור לגמרי כו', דאור הקו שבא אח"כ בא בדרך דילוג דהיינו שאינו כמהות אור הראשון כו', וכמו השערות שבאין מן המוח דרך הפסק עצם הגולגלת כו' וכמ"ש במ"א, ועי"ז בא האור באופן כזה שאפשר להתקבל בעולמות כו'. אמנם סיבת הבקיעה הזאת הוא מחמת התגברות האור דוקא כו', דהנה ידוע דלאחר הצמצום שהו"ע סילוק האור והתעלמו במקורו כו' חזר אח"כ והאיר להיות בחי' גילוי אור כו', והיינו שהי' תנועה הפכית מן הצמצום שהוא בחי' העלם האור שחזר והאיר אח"כ כו' וכמ"ש במ"א, וצ"ל דמה שחזר והאיר לאחר הצמצום ה"ז בבחי'

תגבורת יותר מהאור שהאיר במקום החלל לפני הצמצום וכמ"ש בע"ח שהי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', שהרי האור הזה נסתלק ע"י הצמצום כו', וא"כ מה שנמשך אח"כ אור שבקע את חשך הצמצום כו' בהכרח לומר שבא בבחי' תגבורת יותר מהאור הקודם כו', וכמא' גולל אור מפני חשך הבא אחריו כו', והיינו האור שלפני הצמצום שנתעלם מפני חשך הצמצום כו', ואח"כ גולל חשך הצמצום מפני אור הוא אור הקו כו' שהן ב' בחי' אור כו', והיינו שהאור שאחר החשך אין זה רק האור שקודם החשך כו', כי בכדי שיהי' המשכת הקודם מאחר שנסתלק הרי צ"ל ההמשכה (מה שחזר והאיר) בכח עליון יותר כו', ובפרט בכדי לבקוע את חשך הצמצום בהכרח שהאור הדוחה את החשך הוא בבחי' תגבורת יותר מהאור הקודם שגולל אור כו'. והענין הוא דהנה כתי' אל אלקי' הוי' דבר ויקרא ארץ ואי' בזוהר אחרי דס"ה ע"א שהן ג' בחי' חג"ת ש' אל חסד כמ"ש חסד אל כל היום, וש' אלקי' גבו' ושם הוי' ת"ת, וביהושע סי' כ"ב כ"ב כתי' אל אלקי' הוי' הוא יודע ואי' בילקוט שבג' שמות אלו נברא העולם שנא' הוי' בחכ' יסד ארץ

כו', ובג' שמות אלו הי' מ"ת והן חב"ד, ואין זה סותר למ"ש בזהר שהן חג"ת די"ל שהן ג' ראשי ראשין והן בחי' הצחצחות דאי' בפרד"ס שער הצחצחות פ"ג שהן ג' מדרי' לפי שכללות האצי' נכלל בג' מדרי' חג"ת כו', ומהם נמשך לכח"ב שבכתר ומשם לחב"ד דאצי' כו', ובילקוט מדבר בבחי' הגילוי שהן חב"ד ובזהר מדבר בשרשן שהן בחי' ג' צחצחות כו', ובשרש שרשן הן בחי' חג"ת הנעלמים שבאוא"ס לפני הצמצום כו', דהאור שהי' ממלא מקום החלל לפני הצמצום הוא מבחי' חסד הנעלם שהוא ש' אל כו', והצמצום הוא מבחי' גבו' הנעלמה שהוא ש' אלקי' כו', והקו הוא ש' הוי' בחי' ת"ת הנעלם כו', וכמ"ש בזהר"ק פ' בראשית על מאה"ז דט"ו דיסוד דמל' דא"ס נק' בוצינא דקרדוניתא כו' כי יסוד דנוק' נק' נר לצוק בתוכה שמן הטוב כו' חוט הא"ס היורד בתוכה כו' מת"ת הנעלם כו', ובמ"ח מס' צמצום א"ס פ"א מ"ג כ' ושתף שרש דין זה במדת רחמים במה שמשך בתוכו קו אור כו', הרי שהאור הראשון הוא מבחי' החסד כו' דאור הזה נתעלם ע"י הצמצום שהוא בחי' הגבו' כו', והיינו דתחלה הי' הרצון להיות בחי'

גילוי אור והו"ע בחי' חסד כו', והי' הגילוי בבחי' א"ס ובלי גבול דז"ע בחי' חסד שבא"ס להיות הגילוי בבחי' א"ס כו' (במ"א מבו' ההפרש בין חסד לטוב דחסד מ"מ יש בו הגבלה כו', דענין החסד הוא להשפיע