תקנב

מעלת אורות דתהו שאינם בבחי' גילוי ההעלם שנמשך הארה, ובתהו נמשך העצמות ולכן היו או"מ, דאו"פ הוא שנמשך ע"י הצמצום רק הארה ואו"מ הוא כמו שלפני הצמצום, גם נמשכו שלא ע"י לבוש, כמו הבל הדבור שאין בו דבר המפסיק, ולכן לא נתלבשו בכלים שזהו ע"י לבוש, והו"ע הנקודות דש' הוי', וכ"ז עצמות דחיצוניות א"ק, אבל ש' מ"ה הוא פנימיות ועצמות א"ק בחי' ש' ע"ב רק שבא ע"י בקיעה, וכמו חביות המלאה הרי הבקיעה ע"י תגבורת, וכן בקיעת השערות הוא מלמעלה מהמוחין, ולכן כשחותכין אינו נרגש כאב, וכללות החיות הוא במוח שמתחבר עם האברים ע"י הנתיבות, ומו"ס לא אתפתחא לשבילין וכמו בקיעת השחר שהנוגה הוא ביותר וכן בקיעת ש' מ"ה הוא מהעצמות רק שמתעלם.

ערב) ולהבין ענין המשכה זו שהוא אור עצמי רק שמתעלם, יובן זה מהמשכה עצמיות להוליד בדומה שכל עצמיות האב נמשך בהבן עד שמתדמה אליו ממש בכל הכחות והחושים שלו, מ"מ הרי אין זה שמתגלה ממילא בהבן כ"א ע"י היגיעה דוקא שכאשר הבן מתיגע בהכחות שלו אז מתגלים, ולא כמו גילוי הארה שבא בגילוי ממש (וכמו בהשפעת השכל הרי השכל בא בהתגלות ממש מן המשפיע משא"כ בהמשכה העצמיות שאינה באה בהתגלות ממש שיהי' הגילוי ממילא כ"א ע"י יגיעה דוקא), והיינו מפני שבאה ע"י השפעה גשמיות ה"ז מתעלם כו', וכאשר הבן מייגע עצמו יוכל להיות שיהי' אצלו ההתגלות עוד יותר מאצל האב וכמא' יפה כח הבן כו', וזהו מפני שהאב נותן לו העצמי שלמעלה מההתגלות, ומהעצמי הרי אפשר להיות הגילוים נעלים ביותר, אבל כ"ז בא ע"י היגיעה דוקא ולא שמתגלה מעצמו, והיינו מפני שבא ע"י דבר המפסיק שמתעלם העצמי כו', עד שיכול להיות ג"כ שלא יהי' בדומה אל האב וכמו שאמרז"ל מפני מה בניהם של ת"ח אינם ת"ח כו', והגם ששם יש טעם ע"ז משום דקארי כו', זהו מפני שבת"ח הי' צ"ל

בנו ג"כ ת"ח משום דתורה מחזרת על אכסניא שלה וע"כ צריכים טעם ע"ז, אבל בלא זה הרי יכול להיות שלא יהי' הבן כמוהו כו', ומ"מ גם כאשר הבן אינו כמו האב יש בו הכחות והחושים של האב באמת רק שאינם מתגלים בו, והיינו מפני שההמשכה נתעלמה ביותר כו', וי"ל שזה תלוי בהלבושים של או"א כאשר הם חומריים ביותר מתעלמת ההמשכה ביותר כו', דכאשר הלבושים המה לבושים דקים ה"ז מסייע לו בהתגלות הכחות, וכמ"ש בסש"ב ספ"ב שגם נשמה גדולה צריכה להלבושים דאו"א כו', דעם היות שבהם מתעלם ההמשכה מ"מ ה"ז מסייע בהגילוי כו', וכאשר הם עבים וחומריים ביותר ה"ז מעלים ביותר כו', ומובן מזה איך שההמשכה היא שהעצם נמשך ורק מפני שנמשך ע"י דבר המפסיק ה"ז מתעלם כו'. ויובן כמו"כ ברוחניות בענין הנשמות שהן עצמות אלקות, וכידוע ההפרש בין המלאכים ונשמות שהמלאכים הן בחי' הארה לבד אבל הנשמות הן עצמיים ולכן גם בירידתן למטה הן עצם אלקות כו', ומ"מ הרי התגלות אור הנשמה אינו שמאיר בהתגלות ממש כ"א ע"י עבודה ויגיעה דוקא, ולא כמו המלאכים שהאור הוא בהם בהתגלות

ממש בלי שום עבודה ויגיעה כלל ומתלהבים ומתלהטים תמיד באהוי"ר גדולה כו', משא"כ בנשמות שצריכים עבודה ויגיעה על כל דבר כו', והיינו מפני שהמלאכים הן מזיווג רוחני בחי' זיווג נשיקין שזהו כמו הבל הפה שאין בזה דבר המפסיק כו', ונשמות הן מזיווג גופני בחי' זיווג זו"נ כו', שזהו כמו ע"י דבר